שאלה
כבוד הרב.
נושא כוונת התפילה חשוב לי מאד ואני מנסה להתרכז ולהאמין בכל מילה, יש פעמים במהלך התפילה שבהם פשוט צצות לי מחשבות לגביי מהות האלוקות , כאילו אני אומר לעצמי "רגע לאן המילים הללו באמת הולכות" ,"מה המטרה האמיתית שלי פה" מול מה אני עומד? (קצת קשה לכתוב במילים תחושות כאלו),אני מבין את חשיבות קיום דבר ורצון ה' לעיתים אני לא מצליח ממש להתחבר לכך "באמת". נסיתי גם לקרא בספרי חסידות לגביי מהות התפילה .. כיצד אוכל להתגבר על כך ?
תשובה
שלום וברכה
עובדה מעניינת היא שרוב הראשונים שעסקו במחשבות עמוקות מאוד על דרכה של היהדות כמעט ולא עסקו בנושא התפילה.
אחד ההסברים הטובים לכך נמצא בהכרה כי אכן התפילה היא עניין שלא ניתן לקולטו בשכלנו האנושי. אפשר לומר כל מיני הסברים (כגון: התפילה מיועדת לנו ולא לקב"ה) אולם הסברים אלה אינם עולים בקנה אחד עם נוסח התפילה, ועם האווירה השוררת בתפילה.
לפיכך אני למד כי עניין התפילה אכן צריך להיות מנותק מהמחשבות הפילוסופיות בשעה שאדם מתפלל. בשעה שאדם מתפלל עליו "להיכנס" למילים של התפילה, ולחוש כאילו הוא מדבר עם ריבונו של עולם, ואת הניסיונות להבין "מה קורה פה" לדחות לזמנים בהם הוא דן (וכאמור: סביר להניח שבחוסר הצלחה) בשאלות רעיוניות עמוקות על דרכה של היהדות.
אני מציע אפוא פשוט להתפלל כפי שאנו אומרים בתפילה עצמה ("ברוך אתה ד' שומע תפילה).
כל טוב