שאלה
דבר ראשון אני רוצה להגיד לך תודה רבה אין לך מושג איך אתה משפיע עליי (ובטח גם על אחרים). להגיד לך את האמת אני ממש מקנא בך ובכל הצדיקים שאני חושב עליהם שאני מתפלל "וכל הבוטחים בשמך באמת" איך אפשר להגיע למדרגה הזאת? אני ממש רוצה להגיע אליה, אבל אני תקוע. איך אפשר לשלב את ה' בכל חיי באמת, להרגיש שאם הוא לא היה איתי חס ושלום לא היה לי כלום, לשים אותו במרכז, איך אפשר להרגיש את זה באמת. אני כל כך רוצה לצאת לעזור לאחרים להתקרב אל ה' בשיחות, חברותות וכו אבל מרגיש שזה מעכב אותי, אני לא שלם מספיק באמונתי. נ.ב האם היה לך נקודה בחיים שבה הכנסת את האלוקים לחייך באופן קבוע? שאלה שניה האם כתבי רב נחמן נועדו לפחותים שבעם ישראל (לדוגמא זה שצריך לבקש מה' כל דבר קטן שחסר לי למשל שרוך שנקרע וכו) וצריך להתעלות ולשאוף לבקש בקשות יותר גדולות מזה או שזהו עבודת ה' לגדולים וקטנים שמעתי דעות לכאן ולכאן תודה רבה וסליחה על הבלאגן הדברים נכתבו בסערת רגשות בלילה ירבו כמותך בישראל אמן
תשובה
נשמה יקרה,
מרגש לקרוא על כיסופיך ורצונותיך הקדושים. "לית רעותא טבא דאיתאביד", כתוב בזוהר הקדוש. אין רצון טוב שנאבד. רבינו הקדוש מלמד אותנו שכל תחושת רצון פנימית היא כלי, שלתוכו ישפיע הקב"ה שפע גדול של מענה משמיים.
הרצון שלך לבטוח בו באמת, להיות קרוב אליו ולשים אותו במרכז החיים – יתגשם ללא ספק. בהדרגה, כל פעם יותר ויותר, תחוש קרוב אליו ותראה איך אתה לומד לפנות אליו ולהנות מקרבתו.
אבל יש חוסר דיוק, העלול להתגנב אל הלב בנקודה הזאת ממש, ומפניו אני רוצה להזהיר אותך.
הרבה פעמים, כשאנחנו שומעים שיעורים או פוגשים אנשים שמדברים איתנו על נושאים נעלים בעבודת השם, אנחנו מפתחים דמיון, כאילו אי שם, הרחק מעבר להישג ידינו, מצויה ממלכה רוחנית קסומה, ובה אנשים גדולים ונשגבים, מרוממים ורוחניים, רבנים משכמם ומעלה, שאינם נופלים לעולם וכל חייהם מסכת רצופה של אהבת השם, גדילה ושמחה.
אמנם בתחילה, הדמיון על ממלכה כזאת גורם לנו לפתח געגועים עזים לזכות להיות שם גם אנו, אבל די מהר מתחלפים הגעגועים באכזבה המובילה לייאוש ולשברון לב. אנחנו מרגישים שלעולם לא נהיה חלק מן הממלכה הקסומה, ומסתובבים במפח נפש, כאילו איננו שייכים לקדושה, רק מפני שאיננו חשים את עצמנו רבנים מופלאים ומוארים.
ובכן דע לך, שאין ממלכה כזאת בשום מקום. גם אני, וגם גדולים וטובים ממני, נאבקים יום יום ושעה שעה להתקרב להשם.
לפעמים מצליחים והרבה פעמים נכשלים. לפעמים שמחים והרבה זמן עצובים. לפעמים זוכרים והרבה פעמים שוכחים.
אתה שואל איך זוכים להגיע לכך שהקב"ה יהיה מרכז החיים, והאם היתה נקודה שבה 'זה קרה לי'.
אין נקודה שבה הקב"ה מתגלה בחיינו ונשאר בהם לעד. יש מאבק יומיומי על המטרה החשובה הזאת.
כל בוקר מחדש, בתפילה, בהתבודדות, בלימוד התורה או סתם כך באמצע העבודה – פתאום חולפת מחשבה – הקב"ה. ריבונו של עולם. איפה הוא, בעצם? הרי רציתי לעשות את רצונו...
ומחשבת הזיכרון הזאת בעצמה מקרבת, ותפילה מקרבת יותר, והתבודדות מקרבת הכי.
אם אתה רוצה לזכות לכל המעלות הגדולות, אומר רבינו, קבע לך התבודדות.
תשמח בכל מילה שיוצאת לך מהפה, בכל רצון שאתה זוכה להביע באוזניו, בכל שינוי שחל בחייך.
אל תצפה להפוך לרב מואר. בתוך חייך כפי שהם, בנה לקב"ה בית בליבך, ותראה איך השינויים – קטנים ועדינים – נובטים ונולדים.
המון הצלחה!!
ארז
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם