חידוש בעבודת ה'

שלום וברכה,

ביארת יפה את דברי רש"ר הירש. לא הבנתי מה היה כל כך נצרך בהם, אבל יישר כח.

אני אנסח את שאלתך במילים פשוטות: איך שומרים על החוויה החזקה לאורך זמן? איך לא נכנעים לשגרה?

לא בכדי דימו חז"ל את אהבת האדם לבוראו לאהבת איש לאשתו. אומר הקב"ה לכנסת ישראל: "ואירשתיך לי לעולם!"
ולכאורה, זו לא ברכה! הרי היינו מעדיפים "להתחתן" עם הקב"ה, לא רק להתארס עימו?
והתשובה פשוטה ונפלאה. בתקופת האירוסין בין איש לאישה, כולם אוהבים, כולם מדברים בנעימות, וכל שיחת טלפון היא חויה משמחת. לאחר מכן, בתקופת הנישואין, השגרה שוחקת ומעמעמת את החויה הראשונית.
אומר לנו הקב"ה: אני רוצה שהיחסים ביננו יהיו כמו יחסים של זוג מאורס. שכל הזמן אוהבים, כל הזמן שמחים זה בזו, וסולחים על טעויות קטנות.

ואתה בא ושואל, איך שומרים על קשר כזה - קשר של אירוסין - עם ריבונו של עולם.
ושוב התשובה היא בדיוק כמו אצל איש ואישה.
איש ואישה שירצו לשמוח זה בזה, יצטרכו לחשוב כל פעם איך לחדש, איך להתרגש, איך כל יום יהיה יום חדש ולא שגרה שוחקת. מה עושים? הולכים לטיול מידי פעם, למשל.
ושוב בעיה! קודם כל - אי אפשר ללכת כל יום לטיול. דבר שני - אם נלך כל יום לטיול זה יהיה משעמם!
אז הולכים פעם בכמה זמן למקום נחמד, ופעם בהרבה זמן לטיול, ופעם בשנה - חוגגים יום נישואים. ואז ביומיום השגרתי, נזכרים בדברים המשמחים האלה, ומוצאים שוב ושוב את הנקודות הטובות והיפות בבן הזוג.
דוגמה אחרת היא מוסד חינוכי, שמידי פעם עורך טיולים וימי כיף. זאת על מנת "למלא מצברים" שישארו אחר כך לזמן מה.
על זה הדרך בעבודת ה'.
לנסות לחדש כל יום, לראות כל יום איך הוא שונה מחברו. לעשות פסקי זמן קבועים לדברים שמשמחים ומקרבים לעבודת ה'. דברים שאורם ימשך וזכרונם ישאר לתקופת מה.
חכמים עצמם הזכירו זאת. "האומר הלל בכל יום הרי זה מחרף ומגדף". מצד האמת, ראוי היה לומר בכל יום הלל על כל הטוב שריבונו של עולם העניק לנו. אלא שמי שאומר בכל יום הלל, סופו שכבר יתרגל וזה יהפוך ל"מחרף ומגדף".
לפיכך יש לנו פעם בשנה אירוע בו אפשר להתקרב לה' - יום הכיפורים (ואם תרצה גם פורים). ולעיתים יותר קרובות - שלושה רגלים. אפילו פעם בחודש! בכל ראש חודש אנו אומרים הלל בשירה ובזמרה - אמצעי מצויין להתקרב לה'. פעם בשבוע - קבלת שבת. ופעם ביום - פסוקי דזמרה, תפילת שמונה עשרה.
החכמה היא לדעת איך מכל דבר למלא כוחות לתקופה הקרובה. מר"ח - לכל החודש. משבת - לכל השבוע וכן הלאה וכן הלאה.
"רובם של התיאורים הרוחניים מסתיימים בהארה,גילוי הקב"ה,אש פועמת שלא נותנת מנוס אלא להבין כי היישות העליונה נמצאת בקרבינו" - כך אתה כותב, ותוהה איך תוכל לממש זאת ביומיום. החכמה היא לדעת להתנהג ביומיום לאור הדברים שלמדת. א"א לחיות כל החיים בהארה, אבל אפשר לזכור את ההארות הללו, ולהאיר מהם מעט מעט על כל יום ויום.

אני מצרף כאן חלק משיר של לאה גולדברג, שכולו תפילה על השגרה:

למדני אלוהי ברך והתפלל,
על סוד עלה קמל על נגה פרי בשל,
על החירות הזאת לראות, לחוש, לנשום.
לדעת, לייחל, להיכשל.

למד את שפתותי ברכה ושיר הלל
בהתחדש יומך עם בוקר ועם ליל
לבל יהיה עלי יומי היום כתמול שלשום,
לבל יהיה יומי עלי הרגל.


כל טוב
עוזיה
(המשיב אינו רב)