חטאתי - האם אלוקים יקבל אותי?

בס"ד

שלום וברכה,

דעי לך שעצם הרצון לעשות תשובה הוא דבר גדול ויקר מאוד בעיני ה' יתברך.

הרמב"ם בהלכות תשובה מסביר שישנם שלושה שלבים בעשיית תשובה:
1. [חרטה] - להתחרט על עשיית החטא בלב שלם.
2. [וידוי דברים] - לפרט בפה את החטאים ולהתוודות עליהם.
3. [קבלה לעתיד] - לקבל בלי נדר שלא לשוב עוד על החטא.

כל זה מצידנו - אבל מצידו אנו צריכים לדעת כי הוא אלינו אוהב כמו אבא. וצריכים אנו להאמין באמונה שלימה שהוא בוודאי מוחל וסולח כמו שכתוב: "כי לא חפץ במות הרשע כי אם בשובו מדרכו הרעה וחיה".

אחת הבעיות הגדולות [שלנו] שאין אנו מאמינים בקלות תשובתנו כמו שאומר הרב קוק: "שעיקר הנפילות הבאים על האדם הם מפני שאינו מאמין בקלותה של התשובה".
והחטא היותר גדול הוא שאין אנו מאמינים שה' יתברך יקבל את תשובתנו. ועוד יותר מכך שאנו חושבים ותופסים את הקב"ה ברמה שלנו וחושבים שכשם שאנחנו לא תמיד נסלח לחברינו כך גם הקב"ה ח"ו. אלא, צריך האדם להאמין ולהבין שאין סוף לרחמיו של ה' יתברך.

בתפילת יום הכיפורים שאנו אומרים: "אנו מלאים עוון ואתה מלא רחמים", אמר על זה אחד האדמו"רים - הוי ריבונו של עולם, כמה אנו כבר יכולים להיות "מלאים עוון" לעומת "ואתה מלא רחמים!"


ואפילו נפלנו וחזרנו ונפלנו אם התשובה היא אמיתית - הוא סולח ומנקה את העוון לגמרי.

ובלבד שזה לא איזה [ פסק זמן ] לתפוס אויר ומנוחה בין החטאים.

ובלבד שלא נאמר "אחטא ואשוב".

ואם אנחנו אמיתיים - אפילו אם אנו חוזרים ונופלים באותו דבר שוב - עלינו להתחזק ולהמשיך ולקום ולהמשיך ללכת כדברי הפסוק: "שבע יפול צדיק וקם".

ראי את שההבדל בין צדיק לרשע אינו בנפילות. אלא ביכולת לקום ובסוף לא ליפול יותר. הרשע חושב כי אחרי נפילה אחת או שתים הוא אבוד ואין לו תקנה יותר והולך לו. והצדיק יודע שיש לו תקנה.

לגבי שאלתך האחרונה, ראי מה כתב דוד המלך שהקים עולה של תשובה: ["אשר נשוי פשע כסוי חטאה"] - היינו אשרי מי שמסתיר מבני אדם את חטאיו שבינו לבין אלוקים.

ואם ישאלו אותך אימרי "זה בני לבינו"

ואם מישהו יודע משהו אימרי לו "כי אין צדיק אשר יעשה טוב ולא יחטא". או "במקום שבעלי תשובה עומדים גם צדיקים לא יכולים לעמוד" ואני משתדלת להיות בעלת תשובה".

ואני מברך אותך שכל הזדונות שהיו לך יהפכו לזכויות ותהי צדיקה גמורה שתביא הרבה אור לעולם.

בהצלחה