שאלה
בס"ד
שלום לרב נבון.
כיצד אפשר להבין את חטאיו ותלונותיו הרבים של עמ"י במדבר?
"מילא" חטא העגל, אפשר להסביר כפי שמובא בספר הכוזרי, אבל ישנם דברים פשוט לא מובנים.
איך לאחר שבוודאי העם שמע הבטחות מפורשות מהקב"ה על ירושת הארץ, לאחר כל הניסים האדירים במדבר (רגלם לא בצקה, עמוד הענן והאש, הורדת מן ועוד ועוד), לאחר קריעת ים סוף - לעם ישראל יכולה להיות הוא אמינא של: "ולמה ה' מביא אותנו אל הארץ הזאת לנפל בחרב, נשינו וטפנו יהיו לבז הלוא טוב לנו שוב מצרימה...נתנה ראש ונשובה מצרימה..."(במדבר י"ד)??
הם באמת סברו שיש סיכוי שה' קרע להם את הים והוריד 10 מכות על המצרים וקיימם במדבר - כדי... להרוג אותם בסוף?!
איך אפשר להכניס ללב צל של יראה ופחד מעמי הארץ (לאחר שובם של המרגלים)לאחר שראו את כוחו האדיר וידו החזקה של הקב"ה???
ועוד אחרי זה לחשוב לרגום באבנים את כלב בן יפונה ויהושע בן נון?
קריאה פשוטה של התורה, גורמת לסלידה עמוקה מהציבור הזה שהיה במדבר. ולא פלא שהקב"ה מציע פעמיים למשה להשמידם ולבנות ממשה עם חלופי.
קשה לומר שהם פשוט לא האמינו שמשה מעביר אליהם את דבר ה' האמיתי, שכן כתוב לאחר קריעת ים סוף - "ויאמינו בה' ובמשה עבדו". וכן הם ראו ניסים כאלה שא"א לומר שמשה עשאם מעצמו.
אולי אפשר לומר שהכל נבע מכוחו האדיר של יצר עבודה זרה - שהרי במצרים היו שקועים במ"ט שערי טומאה ועבדו ע"ז - ויצר זה הוא מעל להבנתנו כיום, שהרי בטל מזמן? (וכמובא בגמרא על מנשה ורב אשי, שאם היה חי בימיו היה אוחז בשיפולי גלימתו ורץ לעבוד ע"ז וכו'..)
ובכלל, מה יש בעיה בתחושת הסלידה מהציבור באותה תקופה? או שמא צריך להתייחס אליהם כאנשים מאד גדולים וכד'?
תודה רבה!
תשובה
שלום וטוב.
שאלה יפה שאלת, וכבר דיברו בזה רבים.
ראשית נדון בשאלה האם אכן חובה עלינו לרומם את בני דור המדבר, ולראותם כדור נשגב. לכאורה אין הדבר כך, שהרי גם בעבר היו פושעים. ומה עוד שאפשר ללמד עליהם סנגוריה, כפי שעשה הרמב"ם, ולומר שגם אם היו חוטאים - הרי זה עתה יצאו משעבוד ממושך, ועדיין לא התרגלו לקבלת אחריות כבני חורין.
אך בתנ"ך עצמו אנו רואים שיש התייחסות לבני דור המדבר גם כדור נאצל: "זכרתי לך חסד נעוריך, אהבת כלולותיך, לכתך אחריי במדבר, בארץ לא זרועה...". ומה עוד, שהקב"ה דיבר אתם במעמד הר סיני - כך שלפי הראשונים הטוענים שהקב"ה מדבר רק עם צדיקים, גם זה שיקול שיש להתחשב בו.
צריך לזכור שאנו קוראים בתורה רק תקציר של קורות ישראל במדבר, כאשר אנו מדלגים על עשרות שנים שבהן לא קרה הרבה - לא נס ולא פלא ולא מלחמה - ובהן בני ישראל פשוט ישבו במדבר בצו ה´, ומדי פעם נדדו, כאשר המנוחה והנחלה אינן מתקרבות. אין זה פלא שבנסיבות כאלו עלולים לצמוח התמרמרות וזעף.
אנחנו משלים את עצמנו, שאם היינו רואים נס, מיד היינו חוזרים בתשובה שלמה. ההיסטוריה מוכיחה שאין זה כך. ההלכה ושמירתה משפיעות הרבה יותר על אישיותנו התורנית מאשר כל נס שהוא. ולכן אל נלין על דור המדבר, שיצאו מבית עבדים, ועמדו בקשיים גדולים, וגם הנסים שראו לא הצליחו למנוע לגמרי את חטאיהם וכעסם בנדודים הארוכים.