שאלה
בתפילות יו"כ אנו אונרים "הרי אני לפניך ככלי מלא בושה וכלימה".
אני חוזרת בתשובה כבר כמה שנים,
ובטוחה שעשיתי המון המון עבירות במהלך השנה האחרונה ובכלל.
אבל- לא מצליחה להרגיש את הבושה האמורה לעיל,
םפשוט לא מצליחה.
לא מתפללת כבר המון זמן ואין לי ייסורי מצפון.
מה עושים?
הקב"ה ישלם שכרך
גמר חתימה טובה ושנה טובה
תשובה
שלום רב,
ההרגל הוא אחד מהמונעים אותנו להתרגש, גם בעבודת ה' ואפילו ביחסים בין בני אדם. השיגרה יש בה חסרון. המטרה שלנו היא לעורר את ההתרגשות כל פעם מחדש, לחדש את הקשר החי עם הקדושה. הבושה אינה דווקא הרגש הספציפי שאנחנו מדברים עליו , ההרגשה צריכה להיות רחבה יותר ומתוך תחושה של אפסותינו מול ה' מקור האינסוף. ביום הכיפורים אנחנו מריכים להכנס לפרופורציות ממילא אנחנו כלי מלא בושה, כי כמו כלי החרס הנמצא במטבח של האדם כך אנחנו מול ה', פשוטי הכלים אנחנו כלי גשמי המכיל בתוכו נשמה רוחנית.
כל עבודה רוחנית צריכה להיות רציפה והבנת התפילה והעבודה שבלב צריך לשמרה. אחת הבעיות של חוזרים בתשובה היא שאחרי זמן מסוים ההרגל מקרר את ההתלהבות לימוד, חוויה ורגשות קודש יכולים להביא את האדם לשיאים חדשים.
גמר חתימה טובה,
חיים רטיג, ישיבת "בינות" רעננה.
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם