שאלה
שלום כבוד הרב!
לאחרונה התוודעתי לחוקי חמורבי. כפי שהרב ודאי יודע ינו דמיון מעורר מחשבה בין חוקי חמורבי לתורתנו הקדושה. על אף הניסיון לעמוד ההבדלים המהותיים בין שני הכתבים, לא ניתן להתעלם מתחושת אי הנוחות לפיה התורה, שניתנה לאחר היווצרותם של חוקי חמורבי (בהנחה שכל הסיפור על התתקעד דורות הוא בסך הכל מדרש) שאבה לא מעט השראה מחוקי חמורבי. כיצד ניתן אפוא להסביר את הכפילויות הרבות הזועקות דרשני?
המצפה לתשובתך ולגאולה שלמה,
יעל
תשובה
שלום יעל,
סליחה על האיחור בתגובה לשאלתך המעניינת. הייתי בעומס רב בעבודה בימים האחרונים.
אינני מומחה בחוקי חמורבי. מי שלאחרונה העביר שיעורים הנוגעים בהשוואות בין חוקי התורה לבין קודקס חוקים אלו הוא הרב בני קלמנזון מישיבת עתניאל. יתכן וטוב יהיה גם לפנות אליו.
בכל זאת מתוך ההיכרות המסוימת שיש לי עם חוקי חמורבי יש לקבוע כמה דברים חשובים.
א. כפי שאת רמזת בשאלתך ישנם הבדלים משמעותיים ועקרוניים ביותר בתחומים רבים. חוקי חמורבי מבחינים באופן גורף בין מעמדות חברתיים בכל הקשור ליישום עקרונות המשפט, במיוחד בין האצולה, מפקדי הצבא, האזרחיים החופשיים, עמך והעבדים. לעומת זאת, התורה קובעת באופן עקרוני "משפט אחד יהיה לכם כגר כאזרח יהיה כי אני ה' א-להיכם". האחריות להכרעת הדין על פי התורה מושתתת לחלוטין על הדיינים בבית הדין. על כן מוטלת על החברה היהודית בכלל לדאוג שהדיינים שלה יהיו אנשי מידות מזוקקות ללא פחד וחת המחפשים תמיד את האמת. לעומת זאת דיני נפשות בחוקי חמורבי קובעים במקרים רבים שהנאשם ואפילו הספק נאשם יושלך – או ישליך את עצמו – לנהר (חידקל או פרת). כל כך למה? כי האמינו שהנהר הוא אליל, כמו היאור במצרים. אם כן הנהר יקבע את חפותו או אשמתו של האדם. אם יטבע, סימן שהיה אשם; אם יישרד סימן שהיה זכאי. גם בתחום הקדושה, ובמיוחד בתחום העריות, ישנם הבדלים מפליגים. למשל, אבא שקיים יחסים עם בתו יצא לגלות מעירו.
ב. נכון שבתחום של דיני ממונות ובכל הקשור לרובד של היחסים הממוניים בחיי משפחה ישנן הקבלות משמעותיות בין הכתוב בתורה לבין הכתוב בחוקי חמורבי. (שוב, בדרך כלל חוקים אלו רלוונטיים רק לגבי האזרחים "החופשיים" ומעלה בסולם המעמדות). אין להתפעל מכך. ברור לחלוטין שהתורה ניתנה בהקשר תרבותי וחברתי מסוים. בלשון חז"ל – "דברה תורה בלשון בני אדם". הרמב"ם מוסיף שאם התורה הייתה ניתנת מבלי להשתמש בתכני המציאות כפי שהיו מוכרים לעם ישראל באותו דור מתוך הסביבה התרבותית והחברתית המוכרת להם, הרי לא היו מתייחסים כלל וכלל לתורה כדבר בעל ערך חיוני. הם היו רואים אותה כדבר מוזר שאין לה כל קשר למציאות שלהם. התורה הייתה חייבת לדון במקרים מקובלים ולהכריע בהם. על כן אין הפתעה שאותם המקרים הנידונים בתורה יופיעו בקודקסים של חוקים מאותה התקופה.
ג. יתר על כן, כל גדולי המחשבה שלנו קבעו כלל ברזל, מאוד בסיסי, בקשר למצוות התורה. זה שהתורה ניתנה לנו על ידי ה' מחייב שני דברים. ראשית, יהיו מצוות שלא יופיעו באף קודקס אחר היות וחכמת הבורא על החיים עמוק ומדויק הרבה יותר מכל שיטה אנושית. שנית, לא רק שיהיו מקרים שיידונו בתורה שנידונים בחוקים מקבילים, אלא שגם תוכן ההכרעה של חלק מהמשפטים יהיו זהים, היות והיגיון התורה איננו סותר את היגיון האדם. נהפוך הוא. בהרבה מצוות מגמת התורה היא שהאדם יוכל להשיג את העיקרון המכונן אותן, ויהיו אף מצוות ("השכליות") שהאדם היה יכול לחוקק אותן לבד ללא התגלות.
ד. גם כך, המעיין והמדייק ימצא שעל אף שישנם משפטים שיש בהם דימוין למשפטי התורה בתחום של דיני ממונות, החילוקים הדקים במקרים רבים מעידים על חשיבה יותר חדה ומדויקת מבחינה מוסרית בהכרעת תורתנו.
בברכה, דוב ברקוביץ
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם