חופה תקינה כהלכתה

שאלה

השנה למדתי עיון במסכת כתובות, וחקרתי קצת את מנהגי הנישואין בעבר ובהווה. כאשר אנו מתבוננים בטקס הקידושין כיום, מובן שמולנו השתלשלות היסטורית ארוכה. בימנו ישנו צרוף של אקט הקידושין ואקט הנישואין שבעבר היה ביניהם הפסק של כשנה. ישנו באלאגן עצום בכל הפעולות כיום: אנו מכסים את ראש הכלה בהינומה, ונכנסים לחופה שהם ביטויים מאקט הנישואין, ולאחריהם אנו מקדשים את האישה בטבעת שזהו אקט הקידושין, שאמור להיות לפני הנישואין. שאלה ראשונה היא כיצד בטלו חכמים את זמן הארוסין, שכנראה יש לו מטרה חשובה בפני עצמו? שאלה שניה וחשובה יותר היא האם הרב חושב שאפשרי ומן הראוי להקדים את אקט הקידושין ע"י נתינת הטבעת, לזמן שהוא לפני כיסוי ההינומה, כך שלו"ז החתונה יהיה כך:

· הובלת החתן אל הכלה.

קידושין=ארוסין:

· נתינת טבעת ואמירת "הרי את...", בעדים ובציבור.

· ברכת הארוסין

נישואין:

· כיסוי הראש ע"י הינומה

· כניסה לחופה

· קריאת הכתובה ( זכרון ירושלים)

· 7 ברכות הנישואין.

· הליכה לחדר ייחוד כעין ביתו (ראוי להשכיר את החדר).

ידוע לי שישנם תשובות הלכתיות, ותרוצים רבים שמסבירים את המצב של היום (הקידושין חלים רטואקטיבית, חלק מהאקטים הם לא נצרכים כלל...), אך ברור מאוד, שהמצב כיום הוא חסר הגיון, וברור שאם אפשר כדאי להחזיר את הפעולות לסדר התקני שלהם: קידושין ואח"כ נישואין, לטובת ההלכה הנורמלית, והבנה של כל המשתתפים (הדתיים, ואלו שאינם דתיים) בסלט הפעולות שנעשות כיום בבלאגן.

* (לידיעת הרב: שלחתי שאלה זו לרבנים נוספים)

תשובה