שאלה
בס"ד
אז ככה,אני בן 20 מפקד בצבא,חובש כיפה סרוגה.
בחודשים האחרונים אני מרגיש חסר מזל, קורים הרבה תקלות, אני נכנס לדיכאון מאוד מהר.
כל הזמן במחשבות על כמה העולם הוא אכזר ולא צודק ולמה הדברים לא מתנהלים אחרת.
היתה לי חברה חמש שנים, היא נפרדה ממני לפני מס' שבועות. קשה לי להתאושש מזה.
אני חוטף המון מכות, כל כולי בלבולים, אני לא שה תמים עשיתי שטויות שלא מתאימות לי כאדם דתי. אך הכל היה מהלב ובכוונה טובה.
אני לא יודע מה לעשות, קשה לי נורא.
אני יודע שאני הולך לקבל את אחת התשובות הרגילות, שזה נסיון והכל יהיה בסדר. ותעבור הלאה.
אבל לא אני לא יכול לעבור הלאה, אני לא יודע לוותר.
נואש לקצת אושר בחיים.
מה עושים?
תשובה
שלום וברכה,
אין זה נכון לומר כי ההלכה\היהדות דורשת תמיד מהאדם להתגבר ולהמשיך הלאה. ההלכה (בעיקר בהקשר של מוות) מכירה בתחושה של האדם כי העולם אכזר וכי אין לו לאדם אלא ייאוש.
זאת ועוד, אנו מכירים יצירת מופת של שלמה המלך בה ישנן מספר תובנות מייאשות כגון ´הכל הבל´ וכדומה. קיצורו של דבר אין איסור על צער, באסה ושאר תחושות קשות.
עם זאת, גם אין זה נכון לומר כי אין בהלכה דרישה להתרומם ולהתגבר. אין אנו מבקשים ´לעבור הלאה´ או ´לשכוח´ מהצרות אלא מאמינים ביכולת שלנו למנף את העבר ולקדם את העתיד. פעמים רבות, המשבר והקושי מהווים הזדמנות לחשוף כוחות מיוחדים וגדולה עצומה אשר אינן יכולות להביא עצמן לידי ביטוי בשגרה.
לסיכום, אינני חושב שיש להתכחש לצרות ו´לעבור הלאה´. אני מאמין כי זו הזדמנות עבורך לחשבון נפש עמוק בו תוכל לגלות מחדש מי אתה, מה הכוחות הטמונים בך ולאן אתה מסוגל להגיע אם רק תרצה ותאמין.
בהצלחה!
אביאל
בהקשר זה, מומלץ בחום לעיין במסה הנפלאה של הרב סלובייצ'יק ב'דברי הגות והערכה' עמוד 195, או ב'מן הסערה' עמוד 43.