חומרת הוצאת זרע לבטלה?

שלום,

תודה על שאלתך המנוסחת יפה והמבררת עניין חשוב – וסליחה על האיחור במשלוח תשובתי.
א. מקור האיסור בגמרא הנו במסכת נידה דף יג. כבר שם נידון הוצאת זרע באופן חמור וכעוון שיש בו חיוב מיתה - כפי שאכן קרה לבני יהודה בסיפור יהודה ותמר בספר בראשית פרק לח. המקורות העיקריים שאני מכיר המרחיבים את הדיבור על עוון הוצאת זרע והמדגישים את חומרת העוון הם בספרי פנימיות התורה מספר הזוהר דרך גדולי החסידות. כפי שהזכרת העניין מובא להלכה בשולחן ערוך אבן העזר סימן כג.
ב. לדעתי יש להבדיל בין שלושת העבירות שבהן אדם יהודי חייב למסור את הנפש והנידונים במיתות בית דין לבין עוון זה. ראשית, מבחינה זאת שעיקרה של אותן העבירות הוא בפן המעשי, ועל כן הם נידונים בבית דין ועל פי ההגדרות ההלכתיות במערכת העונשים שבתורה. אמנם יש צד של מחשבה והתכוונות בעשיית העבירות הללו – בוודאי לגבי מי שעובד עבודה זרה במזיד – אבל בסופו של דבר המעשה יכול להיעשות לפני עדים בפרהסיה ואפשר לדון אותו על פי קטגריות הלכתיות ברורות המתייחסות לפן המעשי - ובעצם גם חומרת העבירה היא בפן המעשי שלה.
לעומת זאת הוצאת זרע לבטלה הנה עניין שבדרך כלל אין לה עדים וגם לא יכולים להיות לה עדים. בנוסף על אף שעצם הוצאת הזרע היא עניין חמור – ואחזור לזה – בספרים מתייחסים מאוד לפן הפנימי של העוון, למחשבה, או לעולם המחשבות של האדם, שהביאה אותו לעבירה. על כן דווקא בעוון זה הולך ומיטשטש הגבול בין מזיד לשוגג היות וגם גבר "שקורה לו" הוצאת זרע בלילה - באופן יותר מפעם ב.. - הוא בדרך כלל מי שאינו זהיר בענייני צניעות, מי שחושב על עניינים לא צנועים ולא מעסיק את מחשבותיו בעניינים המחיים את נפשו או מי שהיה כבר צריך להתחתן ולא התחתן.
הוצאת זרע באונס, ועל אחת כמה וכמה במזיד, מעידה על חטא במחשבה הדורש עבודה של תיקון בעולם הפנימי ואין מקום לדון אותה בבית דין במערכת העונשים הרגילה.
ג. והעיקר, לדעתי - היסוד של האיסור ללא ספק – כך גם בגמרא – הוא סיפור יהודה ותמר. זהו סיפור על יסוד הגאולה – לידתם של זרח ופרץ – הבא לאחר יסוד סיפור הגלות – מכירתו של יוסף. הגאולה תלויה בשימוש נכון בזרע בין אחים, והגלות ברצון בין אחים לשפוך דם. ברור המשמעות החמורה של ההנגדה הזאת.
יתר על כן בכל ספר בראשית יש מעט מאוד מצוות מעשיות, ובכל זאת ישנו תיאור של יסודות התורה כולה. למשל, אין מן התורה מצווה מפורשת של גמילות חסדים, והרמב"ם כותב שלגמול חמד הנו מדרבנן כחלק מהמצווה הכללית של "ואהבת לרעך כמוך". אך ספר בראשית מלא ביסוד זה כבסיס לתורה כולה והיא אחת משלוש הדברים שהתורה עומדת עליהם. דווקא היות והיא משורשי התורה שבספר הבריאה אין לה הגדרה המצמצמת במסגרת המצוות המעשיות.
בצורה דומה ההתייחסות לזרע הגבר מהווה עניין עמוק ומרכזי בספר בראשית. עיקר המצוות המעשיות בספר ככל שהן קיימות שם מתייחסות לזה באופנים שונים – פרו ורבו, ברית מילה וגיד הנשה. הזרע שגבר נושא במעיו, על אף שרוב הגברים היום אדישים לזה, מהווה הופעה יחידה במינה לברכת החיים הא-להי. בגופם! ההתייחסות לזרע מתוך ההכרה שאתו אפשר ליצור חיים ולקיים את רצון ה´ בעצם הבריאה מהווה עניין ראשוני במעלה בתורה, עניין נשכח, המשקף באופן ראשוני מאוד את היחס של גבר לא-להים כזיקה אישית מחייבת.
ד. אני מקווה שמחשבות אלו עוזרות לך בנוגע לשאלות ששאלת. בקשר למקורות הדנים באופן כללי בשאלת חומרות העבירות - יש סוגיה חשובה לקראת סוף הפרק האחרון במסכת יומא והיא מהווה בסיס לדברי הרמב"ם בפרק הראשון של הלכות תשובה. אבל לא ברור לי שזה מה שאתה מחפש.
בברכה, דוב ברקוביץ

×

דברי תורה לפרשת השבוע

החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם

בהתחברות אני מסכים לתנאי שימוש ולמדיניות פרטיות

הרשם

✓ נרשמת בהצלחה