שאלה
שלום, אני בת 17, בתהליך של חזרה בתשובה..
רציתי לפני הכל להגיד תודה על עבודת הקודש הנפלאה שאתם עושים פה, באמת שחיזקתם אותי הרב פעמים להמשיך ולא להישבר, ואני מאוד מודה על כך שה' כיוון אותי לאתר הזה :)
המשפחה המורחבת מסורתיים, חלק דתיים חלק לא, כולם שומרים כשרות חוגגים חגים מאמינים ולא מזלזלים בדרך שלי, לפחות לא בפני.
ההורים גרושים מאזשהייתי קטנה, אמא חיה עם בן זוג ולפי דעתי מאז שהיא איתו היא התדרדרה רוחנית ממש, למשל פעם היא שמרה שבת כמה שהיא יכלה והיום כבר לא.
לאחרונה, דווקא זמן מה אחרי שהתחלתי לשמור שבת וללכת כמה שיותר צנוע, להתפלל, להקפיד על כשרות(זה מה שעשיתי בינתיים) אני מרגישה ממש רע עם עצמי, היום במהלך הצום יצא לי להזכר בכל החטאים ששעשיתי השנה(לפני שהתחלתי לחזור) והייתי ממש מאוכזבת מעצמי כל כך, הייתי נותנת הכל כדי להחזיר את הגלגל אחורה ולדבר עם אותה נערה שעדיין לא גילתה את העולם הנפלא של היהדות, לנסות להניא אותה מזה ולשכנע אותה שהיא זורעת הרס לעתיד.. אבל לצערי זה כבר לא אפשרי. אני מצד אחד שמחה ושלמה עם עצמי יותר כי אני הולכת בדרך שאני מאמינה בה, מצד שני אני רק נזכרת במה שעשיתי ובא לי להקיא על עצמי- ממש ככה.
אני מרגישה 'מקולקלת' ולא שייכת בכלל לעם ישראל, או לא ראוייה בכלל להיקרא בת ישראל.
מקנאה כל כך כשאני רואה ברחוב בנות דתיות בנות דתיות, מבית, ששומרות מצוות מלידה ומרגישה כל כך נחותה לידן, עד שאני כמעט תמיד מתחילה לבכות ומרגישה שמה שאני עושה(אני רק בתחילת התהליך ועדיין לא דתייה לגמרי) הוא כאין וכאפס לעומתן, שבהן ה' גאה ורואה אותן הבנות שלו ובי לא . מובן לי לפי ההיגיון שחס וחלילה ואין פני הדברים כך, אבל ההרגשה היא עדיין אותה הרגשה, ומאוד קשה להתנתק ממנה ומהעבר ולהסתכל קדימה- כי זה כבר לא אותו דבר... כי אני מרגישה שהתקלקלתי, ואני בספק אם הצלקת שהותירו בי החיים החילוניים הריקים שהיו לי ברת תיקון, ואם היא כן ברת תיקון- זה כנראה מאוד קשה וכמעט ואין לי מוטיבציה לעבוד על זה.
אשמח בבקשה כמה מילות עידוד שיעזרו לי להמשיך ויחזירו את המוטיבציה... כי התשובות שלכם ממש מחזקות אותי ואני בספק אם בלעדיהן הייתי מגיעה להתחזקות כזו.
תשובה
שלום שלום לרחוק ולקרוב.
שלום יקרה.
רציתי לפני הכל לומר כמה אני מתפעלת.
מתפעלת מהמודעות העצמית הגבוהה.
מתפעלת מההיגיון הבריא.
מתפעלת מכוחות הנפש הגדולים.
אבל מה. דבר אחד אני לא מבינה. איך את יכולה בכלל לכתוב שכביכול את לא שייכת לעם ישראל?
זה בטח כי את לא יודעת דבר אחד ממש חשוב. אז אני יספר לך. כדי שלא יהיה בושות ;)
´תניא היה רבי מאיר אומר: גדולה תשובה בשביל יחיד שעשה תשובה מוחלין לכל העולם כולו´
תחשבי על זה. איזו מצווה יש בכל העולם כולו, גדולה ועצומה ככל שתהיה, שבזכותה מוחלים לעולם שלם? רק מצוות התשובה.
ואת ממש עושה את זה! כל רגע ורגע את מקדמת את כל העולם כולו! איזה אדיר זה!!
אז את לא ראויה להיקרא בת ישראל?!?! הצחקת אותי.
את יודעת, אומרים ש´במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים עומדים´
אבל מה, הם צדיקים גמורים, הלווו? הם כאילו איפשהוא הכי גבוה??
בטח הם נולדו דתיים בטירוף. התפללו שלוש תפילות ביום כבר בבטן.
כל חייהם שומרים כשרות ומאמינים באמונה הכי בהירה בקודשה בריך הוא.
אבל לא. הרמב"ם מכניס את המשפט הזה להלכות תשובה (פ´ ז הלכה ד),
ואומר לנו: הי חבר´ה שימו לב!
החוזר בתשובה מגיע למקום עליון!
למה? הוא יודע טעם חטא מה הוא,
כן, יש פה איזה הנאה חומרית, בהמית כלשהיא,
והוא מודע אליה, ומתנתק ממנה כדי להתקרב לשמיא!
ועל זה הגדולה המיוחדת,
על זה הכבוד הרב שרבונו חולק לך.
הקב"ה מכונה ´מקום´. מצוות שבין אדם למקום וכו´..
ולמה הוא מכונה מקום? אז יש הסבר שזה כיוון שהוא ´מקומו של עולם´, ז´תומרת יש פה איזה תיאור אובייקטיבי שהקב"ה נמצא בכל מקום בעולם. ולשם מגיעים בעלי תשובה. למקום הזה.
יש לך ליד כסא הכבוד את המקום הכי לא נחות שאפשר לבקש. את ה-מקום.
את כותבת על ההרגשה של הקלקול, על הצלקות.
אנחנו באופן הכי טבעי עושים השלכה מהגוף לנפש.
כאילו, יש לי צלקות בברכיים משהייתי קטנה. אין לי מושג מה בדיוק היה שם.
איפה נפלתי או עם מי הלכתי מכות.. אבל הם שם.
וזה לא נראה שהם יעלמו בקרוב..
ואנחנו חושבים לעצמנו, מה הסיכוי, שכשזה קורה לי במובן הרוחני לא תישאר גם צלקת?!
נשאלת פה שאלה גדולה, שדורשת תשובה - איך אפשר לומר שע"י תשובה הכל מסתדר?
אם ילד שובר איזה אגרטל מדהים של אמא שלו, שקיבלה אותו כירושה נדירה מסבתא רבא של סבתא שלה,
ואחרי זה הוא מצטער ואולי קצת בוכה אפילו ומבטיח מכל הלב,
שמעכשיו הוא נזהר ושוב לא ישבור אף אגרטל אפ´פם,
אז זה ממש יפה ויכול להיות גם נוגע ללב.
אבל יאללה. אנחנו אנשים ריאלים – וכולנו יודעים שזה לא משנה את העבר. אין אגרטל עכשיו.
שברי האגרטל לא יתאחדו לכדי האגרטל שהם היו..
אז התשובה אכן טמונה באופייה של התשובה.
הרב קוק ב´אורות התשובה´ מגלה לנו שהתשובה בעצם נבראה לפני העולם.
הוא אומר שהתשובה היא הרבה מעבר לתיקון של חטא, היא יסוד קיום החיים בעולם, מה??
הטבע האמיתי של החיים שלנו, מה שעשוי להביא את חיינו לשלמות, במילים פשוטות – זה לעשות את רצון ה´.
וכשאנחנו חוטאים, אנחנו עושים את ההפך מרצון ה´.
וכאן באה התשובה, היא מתקנת את הקלקול ומחזירה את העולם ואת החיים לכוונה המקורית, האלוקית שלהם. כמו שאומר הרב "שעל ידי התשובה הכול שב לאלוהות".
אז מה הקשר לזה שהתשובה נבראה לפני העולם?
התשובה היא בריאה אחרת.
זה אומר שבגלל זה אולי אנחנו לא מבינים את העומק של החוקיות שלה.
בכללי משחק של האדם והבריאה של העולם באמת אין לתשובה מקום.
עד כדי כך שלכל דבר יש מלאך שממונה עליו, ולתשובה אין שום מלאך שממונה עליה, ולמה זה?
מפני שהמלאכים הם חלק מהבריאה. והתשובה מתקבלת על ידי הקב"ה בכבודו ובעצמו.
הכלל היסודי בעולם הטבע זה ששום דבר אינו הפיך.
והקב"ה היה צריך לשבור חוק מחוקי הטבע בעבורנו.
אם כן, כשהקב"ה יסד את עניין התשובה הוא ´סידר´ את זה ככה שבשוב האדם בתשובה זה משנה את עברו.
ויש לנו סטארט-אפ! עובדה מהפכנית שאין לה אח ורע בכל החוקיות הסוררת במרחבי הבריאה.
שינויים למפרע של מציאות מסוימת שהייתה לפני זמן רב.
והנה כרגע, המעשה הזה, המציאות הזאת - הופכת להיות למעשה חיובי, טוב ומועיל – יש מי שיכול להבין זאת?!
"שאלו לחכמה, חוטא מהו עונשו? אמרה להם: חטאים תרדף רעה.
שאלו לנבואה, חוטא מהו עונשו? אמרה להן: הנפש החוטאת היא תמות...
שאלו לקב"ה, חוטא מהו עונשו? אמר להן: יעשה תשובה ויתכפר לו"
(ירושלמי מכות פרק ב הלכה ו)
ולא. אף אחד לא מבין זאת. לא חכמה. לא נבואה. בטח שלא אנחנו.
רק הקב"ה שלגביו, ורק לגביו אין משמעות ל´לחץ זמן´.
יכול הקב"ה, בזמן הווה לשנות את העבר:
"מְשַׁנֶּה עִתִּים וּמַחֲלִיף אֶת הַזְּמַנִּים. וּמְסַדֵּר אֶת הַכּוֹכָבִים בְּמִשְׁמְרוֹתֵיהֶם בָּרָקִיעַ כִּרְצוֹנוֹ" (ערבית).
אז אולי זה קצת אבסטרקטי. אבל ככה זה.
דוד המלך אחרי שנתן הנביא מוכיח אותו לאחר החטא,
מתפלל ומבקש: "לֵב טָהוֹר בְּרָא לִי אֱ-לֹהִים וְרוּחַ נָכוֹן חַדֵּשׁ בְּקִרְבִּי"
בעצם, המצב אחרי חטא בר תיקון, רק על ידי ´ברא לי´ – רק על ידי בריאה חדשה.
בריאה חדשה של לב חדש שלא היה לפני כן.
ברור, שבבריאה רק כוח א-לוהי יכול לטפל.
ולא שום מלאך ושום כוח אחר. ולצורך זה, הייתה צריכה להתבצע ´התקנה´ מיוחדת לפני בריאת העולם.
וזו דרך ארוכה. אבל שתדעי שאת בכיוון הנכון.
את הולכת לפי הסימונים של ´שביל ישראל´ האמיתי.
וזה ממש טוב שאת עושה עצירות שתייה כדי לא להתייבש.
בברכת הדרך – ותגיענו למחוז חפצנו לחיים ולשמחה ולשלום :)
שיהיה הרבה בהצלחה,
ואם תרצי, לכל עניין, אני במייל.
מוזמנת בכיף.
נעמה.
naaletz.a@gmail.com