חבר

שלום לך בחורה יקרה,
את מצטיירת בעיני כמישהי עם הרבה רגישות ואיכפתיות.
אני מבינה שאת מתקרבת לדת משתדלת ללמוד על הנושא ואף מיישמת חלק מהדברים, זה מאד מרשים ומעורר הערכה.
את אינך כותבת בת כמה את (הוא בן 18?), ואני לא יודעת עד כמה נישואים וחתונה אלו דברים שרלוונטים כרגע עבורכם, אבל בכל מקרה, צריך לדעת שבכל גיל קשר בין בני זוג שאחד דתי והשני לא, הוא מורכב וקשה.
אני לא אומרת שזה לא אפשרי, אבל זה בהחלט לא פשוט. אם אתם חושבים כרגע על חתונה, תצטרכו הרבה מאד הדרכה ולהשקיע הרבה מחשבה ותכנון בחייכם המשותפים על מנת לברר ולמנוע אי הבנות בהמשך דרככם המשותפת.
אני יכולה להבין את תחושת חוסר הנוחות שלך מהיחס של ההורים שלו. זו באמת סיטואציה לא נעימה להיות בה. אני מאמינה שההורים שלו לוחצים עליו בעיקר בגלל שהם מודאגים.
מודאגים מכך שהקשר ביניכם יהיה מורכב עבורכם. מודאגים מפני שהם רוצים שיצליח בלימודים למען העתיד שלו,
ומודאגים כי בנינו זה הרבה מהתפקיד של ההורים... לדאוג..
:)
הייתי מציעה לך לנסות להחליף את המשקפים בהם את מסתכלת על הסיטואציה, נסי לחשוב על ההורים שלו, כהורים דואגים ואיכפתיים ולא על הצד בו הם לוחצים ומעיקים. נכון שיש לכם צורך להיות עצמאים ולא להרגיש שחונקים אותכם, אך גם אם ההורים שלו טועים בחלק מההתיחסות שלהם, הם עושים זאת מכוונה טובה והרבה אהבה.
זה נכון שאהבה זה דבר חשוב, אבל זה לא הדבר היחיד שחשוב. שיש עוד דברים שצריך לקחת בחשבון ואכן, הקשר והיחס עם ההורים הוא מאד משמעותי וחשוב.
אני חושבת שאתם עושים נכון שאתם מכבדים את ההורים ולא רבים איתם,נראה לי שזה היה רק מקלקל ולא תורם דבר ועל כם אתם נוהגים בחכמה.
המציאות שאת מתארת היא באמת מציאות מורכבת, וכך הוא העולם בו אנו חיים. לעיתים מסובך, מורכב, ומלא אתגרים.
יש מצבים שאין להם פתרון חד משמעי,אלא צריך להתאזר בסבלנות והפתרון מגיע עם הזמן ואורך הרוח שלנו.

בהצלחה רבה.
הלל.

hall.alis.77@gmail.com