שאלה
שלום, אני בת 15, ועד השבוע היה לי חבר, גם הוא דתי, כמובן...
לא שמרנו נגיעה, והחלטתי להתחזק, לכן הודעתי לו שמהיום שוומרים. הוא מאוד כעס עליי, ולא הסכים לדבר איתי, ואז נפרדנו. אני יודעת שזה יותר טוב ככה, אבל אני נורא אוהבת אותו, וזה גרם לי לאבד אמון באנשים שאומרים לי (כמוהו,) שהם תמיד יקבלו אותי איך שאני.
אתם יכולים לעזור לי? (למרות שאתם לא פסיכולוגוים או משהו כזה...?)
תודה.
תשובה
שלום לך.
פגיעה מאדם שאוהבים היא דבר קשה. "נאמנים פצעי אוהב". התחושה היא שהאדם שמולי לא באמת מבין מה עובר עלי, לא מעוניין להקשיב לי ומנצל את מעמדו הקרוב כדי לפגוע בי במקומות יותר כואבים.
כיצד אפשר להתגבר על קושי הפגיעה?
קודם כל, בהכרה מכך שנפגעתי ובייצוב הצד שלי. ייתכן שאני צודק וייתכן שלא, אולם אנשים לא צריכים לפגוע. אסור להתייחס בזלזול, אסור להעליב. נפגעתי, ואני חייב להודות בכך על מנת שאוכל להתגבר על מצבי.
שנית, אחשוב היכן טעיתי. יכול מאוד להיות שגם הצד שלי לא נקי מאשמה. (אולי כשאני מחליט החלטות שנוגעות לשני צדדים, אני לא צריך להודיע עליהם בנחרצות ובפסקנות, אלא למצוא דרכים עדינות לגרום לצד השני להתרגל לרעיונות החדשים שלי? אולי אני צריך להציע דרך משותפת של לימוד והבנה, כדי שההחלטה תהיה של שניים, ולא של אחד שכופה את דעתו?)
לאחר מכן אשתדל להגביר אהבה ואמון. הצד שמולי טעה, הוא כועס, הוא נעלב, כנראה משהו נפגע גם אצלו. אני צריך להיות מודע לכך, לרחם עליו, לראות את הצד שלו בעניין. הוא בטח עצוב מאוד, בטח קשה לו, גם אם הוא לא צודק, גם אם מתוך כאבו הוא פוגע.
בשלב סופי אצעד בשביל אל התיקון. אציע שיחה משותפת של בירור, אגיד שאני כועס אבל סולח, שיש בי אמון, ששקלתי שוב את הדברים. שאני מעוניין לתקן, אבל מהמקום החדש בו אני נמצא עכשיו, מקום שהצד השני ייאלץ לכבד.
אלו הצעדים בדרך לתיקון בין שני אנשים שפגעו. אולם בנוגע למקרה הספציפי הזה, יש לי עוד שתי הערות:
א. חברות בגיל 15, גם כאשר שומרים על גדרי ההלכה, אינה דבר מומלץ. המרחק הרב עד לאפשרות החתונה, הכיוונים השונים בהם הולכים בשנים שלאחר התיכון, אי הבשלות הנפשית ולצידה הבשלות הגופנית המהירה, מולידים קשר כאוב מאוד, שעלול לגרום לצלקות ולנזקים בהמשך. לכן, אם זה אפשרי, כדאי לתקן את הפגיעה האנושית, אולם לא להמשיך בקשר זוגי.
ב. אל לך לאבד אמון בבני אדם כה מהר. יש הרבה אנשים שכדאי ומשתלם לסמוך עליהם, והם משיבים אמון. אמון הוא דבר שבונה. בונה אישיות יותר טובה, חברות יותר טובה וחברה יותר טובה. לכן חשוב שתשמרי על האמון שלך בבני אדם, אולם דעי שעד שנותנים אמון מלא באדם אחר, יש לעבור כברת דרך משותפת ובחינה של האישיות, כדי לראות שזהו אדם מתאים לנתינת אמון. את הכשלונות בנתינת אמון שחווית עד עתה, אני מציע שתתלי בגילם הצעיר של חברייך, שאינם יודעים עדיין לעמוד מאחורי אמירות מרחיקות לכת כגון 'נקבל אותך תמיד כפי שאת'.
אור וטוב,
נחום.