חבר שלי חזר בשאלה

שלום וברכה!

האמת היא, שבהתחלה לא כל כך ידעתי איך לענות על השאלה שלך.

האם אתה מחפש תשובה שכלית?
זה ברור שהטענה שהוא מעלה איננה רציונאלית. שהרי הוא לא טוען שהתורה לא אמיתית או משהו כזה, אלא שנמאס לו לקיים אותה. בוודאי שאין הגיון בהתנהגות כזו, קודם כל משום שהיא מסוכנת, שהרי אל לנו לשכוח שעל כל מעשינו יביא אותנו הקב"ה במשפט, ומעל לכך ברור שהדבר הנכון לעשותו הוא מה שהקב"ה אמר, ולכן מי שלא עושה כך בוחר בדרך שגויה.

אבל, כמובן, הבעיה שלו לא נובעת מהתבוננות בחיים, אלא מעצלות. לעצלות כזו יכולות להיות סיבות רבות, אבל נראה לי שבדרך כלל מדובר בסמפטום לבעיה כללית יותר, וטיפול בה יהיה הבסיס החשוב לתשובה.

כדי לדעת מה הבעיה שגורמת לאדם לבחור בגישה כזו צריך להכירו היטב. את זה אני לא יכול לעשות במקומך, ואתה כחבר צריך לראות מה הבעיה שמציקה לו ואיך אפשר לעזור לו, אם בכלל. אני יכול לנסות לזרוק לאוויר כמה אפשרויות, שאולי יעזרו לך להתמקד.

אפשר לומר שבמקרים רבים דבר כזה נובע מחולשה כללית במוטיבציה של האדם. מן חוסר חשק לקחת אחריות, ליזום, ליצור.
פעמים רבות גם כן הדבר נובע פשוט מריחוק. ריחוק כזה מהקב"ה לעיתים מחזק אבל הרבה פעמים מחליש את הרצון להיות קשור לקב"ה, לתורה, לקהילה האמונית, לחוויה הדתית וכו´. נוצרת תחושה של חוסר רלוונטיות בין הקב"ה לחיים הפרטיים.
עוד סיבה היא מה שנקרא ע"י חז"ל "אוכל נבלות לתיאבון". מדובר פשוט בכניעה ליצרים. הצבא הוא מקום קשה, והחובות ההלכתיות מקשות עוד יותר את התמודדות, במיוחד למי שהחבר´ה מסביבו אינם דתיים. במצבים כאלו זה מאוד מפתה למצוא דרך "לרדת קצת" מרמת המחויבות שהיינו רגילים לה, כדי ךהקך את ההתמודדות.

ישנם, כמובן, סיבות רבות נוספות. כמובן שאין נוסחאות קסם כדי לטפל באף אחת מהן, אבל בוודאי שנסיון לדחוף את האדם קדימה לעבר יצירתיות ולקיחת אחריות על מעשיו היא כיוון טוב בהרבה מאשר נסיון למצוא תשובה פילוסופית לשאלה "למה עלי מוטל להיות נציג היהדות עלי אדמות".

בהצלחה רבה!
משה.

moshfried@hotmail.co.il