שאלה
שלום כבוד הרב,
אני לקראת סיום שנתי הראשונה (והאחרונה) בשרות הלאומי.
הייתי בקשר כבר כמעט שנה וחצי עם בחור,
אשר לפני שהיינו בקשר הכרנו ודיברנו עוד שנים לפני כן, ובקיצור- הוא לא סתם היה חבר, אלא אף חבר טוב.
אני מאוד מרגישה קשורה אליו ובעז"ה רוצה גם להיות איתו.
מה שקרה הוא שהשבוע הוא החליט שהוא רוצה להתחזק עוד בישיבה בשנה הקרובה וידעתי על כך והוא סגר שם בעז"ה.
דבר שאני מאוד מעריכה ורוצה, וגם אני ב"ה מתחזקת!
העניין הוא שהוא החליט שהוא רוצה להיפרד ממני בגלל זה.
אני יודעת שיותר חשוב עכשיו שנבנה את עצמנו, כי אנו באמת תיכננו תמיד להתחתן בעז"ה לאחר שיתחיל את הצבא. (עוד שנה וקצת.)
העניין הוא שלי ממש קשה עם הפרידה הזו שבאה ממנו.
ועוד קשה לי שהפרידה הזו הפכה לריב בו הוא רצה שניפרד ואני התנגדתי.
ועד כדי כך התנגדתי, שמה שקרה זה שיצא לו החשק שנחזור אי- פעם בכלל.
לפי מה שאני הרגשתי אז..
אני מפחדת שלא נחזור, ואינני יודעת איך עליי לנהוג כעת איתו, עם עצמי והאם אני אמורה לצאת בהמשך עם בחורים אחרים ולא לחכות לו.
תודה רבה, וחג שמח.
תשובה
שלום וברכה!
אם את מרגישה שלא תחזירי אליו ולדעתך הכל נגמר ביניכם, אז ברור שאינך חייבת לשמור אליו אמונים ומותר לך לצאת לחיפוש אחר בן זוג אחר. כמבון שיש לידע את הבחור על זה. ברם השאלה היא האם זה באמת מה שאת רוצה או אולי מה שגרם לך למחשבות כאלה הם העלבון והכעס בגלל הפרידה? עשי עם עצמך את הבירור הכן והאמיתי ותחליטי לאן אליך לפנות. אם בסופו של דבר את רוצה שתתחתנו וגם הוא רוצה בכך, אז, לענ"ד, לא נכון לפרק את הקשר לגמרי, להתנתק לגמרי, אלא יש לשמור על הקשר על אש נמוכה. אולי קשר טלפוני מדי פעם, אולי פגישה פעם בחודש לזמן קצר, מכתב מדי פעם וכו' עד שתחליטו שהגיעה העת לצעוד אל החופה.
הבחירה בסופו של דבר בידיכם.
מועדים לשמחה,
חיים בריסק