חבר... טוב או רע????

ברמה העקרונית אין לכך היתרים, מסיבות שונות ומגוונות, וכדאי לעיין בתשובות שניתנו באתר בעניין זה, על ידי שימוש במנוע החיפוש.
ברצוני להדגיש נקודה נוספת: בני נוער בגילאים המצויינים נמצאים בתהליך גיבוש עצמי משמעותי, שמתבטא בכך שאנשים אלו עוסקים בעיקר בעצמם וממילא בצרכים האישיים שלהם. במציאות כזו לא ניתן לקיים קשר זוגי נכון, כיוון שמהותו של הקשר הזוגי היא הדדיות הקשבה וויתורים. בשל כך, לדעתי אפילו קשר שנעשה למטרת חתונה (ואפילו רחוקה) אינו רלוונטי כלל בגילאים אלו, והדבר עשוי אך לפגוע בבני הזוג.
זאת מלבד 'מינוסים' רבים בנושאי הצניעות, שליטה ביצר והבנת המערכת הזוגית.
ה'בונוסים' בעניין ברורים – קשר חברי הוא כיף, סבבה, ומגניב – אך השאלה היא האם אלו 'בונוסים' אמיתיים, והאם 'כיף' ו'מגניב' הם הצדקה לחיות במסגרת בעייתית ביותר מבחינה הלכתית.
אני ממליץ לך לפתח קשר אישי ועמוק עם חברה טובה – חברה שתוכלי לשתף אותה בכל מה שמציק לך, ושתהיה עבורך המקור לאהבה ואמון אישי בגיל זה. בעתיד, תוכלי לממש זאת על ידי בעלך בעז"ה, ותזכי לקשר זוגי אמיתי ונכון, הדדי אוהב מקבל ומקשיב.

עקיבא
(המשיב אינו רב)