שאלה
שלום רב,
אני בת 16 וחצי ואני יודעת שלגילי מאוד לא מתאים חבר. קראתי הרבה בנושא והבנתי למה לא כדאי- אבל בכל זאת מאוד קורץ לי הנושא..
זה מפריע לי הדבר ואני מנסה להתחזק ועדיין- אני לא עומדת בניסיון, רציתי לשאול עם זה בסדר שיהיה לי חבר ואני אשמור איתו נגיעה...אני נכשלת במשהו?!
תשובה
בעזה"י
שלום,
אני יודע שזה מאד מאד קורץ ומפתה לחבר'ה צעירים, יש רצון מאד גדול להשתתף עם מישהו, לשתף אדם קרוב בחוויות היותר פנימיות שלך.
זה גיל גם של הרבה אנרגיות וחידושים ולפעמים הרבה בלבול וכאבים ומחפשים מישהו שאפשר להשען עליו (רוחנית ונפשית- בוודאי לא פיזית...)
אבל,
דווקא בגלל זה אני מתנגד לקשר זוגי בגילאים כאלו.
קשר זוגי, בין איש לאשה מבוסס על חיבור הדדי ונתינה הדדית, המהות של קשר היא לשים את האחר, את בן הזוג (או בת הזוג) לפני, לחשוב על מה היא צריכה לפני שאני חושב על מה אני צריך, לדאוג לאינטרסים של השני יותר ממה שאני דואג לאינטרסים שלי.
קשר אמיתי של אהבה - מבוסס על כך שאני אוהב את האחר ולא שאני אוהב את עצמי בזמן שיש לי את האחר.[
גיל התיכון, זה גיל של בניה עצמית, אדם מגלה את עצמו, לומד להכיר את עצמיותו, את נפשו את כוחותיו וסגולותיו כמו גם את החסרונות שלו והנקודות הקשות והכואבות. זה זמן להתרכז בי עצמי, ללמוד את עצמי ולבנות את האישיות העצמאית והאינידבידואל שלי עצמי. אמנם, זה כיף ואפילו טוב שיש מישהו שתומך ומקשיב ואוהב, אבל זה לא באמת קשר זוגי ששם את האחר במרכז...
וגם מאד לא טוב להתרגל לכך שבקשר אני מצפה שהשני או השניה יהיו שם בשבילי, יתמכו בי, יקשיבו לי.
לכן צריך חברים טובים בתיכון- אבל לא בן זוג...
זה לא קשור רק לנגיעה או לא נגיעה (אם כי גם בזה אין אפוטרופוס לעריות) זה קשור לבניה של קשר אהבה לפני שאני מסוגל להעניק אהבה, לקשר אהבה כשאני זה שדורש את האהבה הזאת.
אני יודע שזה לא פשוט ויש רצון עמוק מאד וגדול מאד למצא מישהו שיהיה לצדנו ועדיין אני חושב שהנזק גובר על התועלת.
צריך להתחזק בלהבין מהו קשר אמיתי של אהבה, מהו קשר זוגי של נתינה ואחריות הדדית ומתוך כך לבנות את עצמנו לקראת הקשר האמיתי והעמוק והאוהב והנצחי שנוכל להקים אם בן זוג בעתיד כשניהיה מוכנים יותר.
בהצלחה
אור
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם