שאלה
שלום כבוד הרב!!
יש לי שאלה שממש מטרידה אותי ואני חייבת עזרה.
יש מישהי שאני מכירה ואני מרגישה שאני כלל לא אוהבת אותה, אולי זה אפילו גובל בשנאה. זה נורא!!!
העניין הוא כזה: באולפנא היו זמנים שהיינו חברות די קרובות. אבל לאט-לאט שמתי לב כמה היא מנסה (ומצליחה) פעמים רבות לפגוע בי. היא היתה עושה את זה בצורה לא גלויה, אלא בהערות שנאמרות לכאורה בצחוק, אבל באמת הן נורא מעליבות. אני חושבת שזה נבע מקנאה. כל פעם ניסיתי להתעלם, ניסיתי לסלוח, ניסיתי להתחיל דף חדש ואפילו ניסיתי להתקרב אליה, להראות לה אהבה, להחמיא לה... אבל כלום לא עזר...
עד שהחלטתי פשוט להתנתק... להתייחס במידה מינימלית, כמה שרק אפשר... אבל אז הרגשתי שהיא מנסה להתקרב וליצור קשר. ואני ממש לא מבינה אותה- קשה לי להאמין שהיא רוצה קשר איתי מתוך אהבה אליי.
אבל רע לי ממש בקשר כזה. לא טוב לי.
חשבתי שיהיה לי טוב אם אני אתנתק ממנה, אבל אני מרגישה שעדיין רע לי. לא כי היא חסרה לי. אלא כיוון שאני מרגישה שאני לא טובה. שיש בלבי שנאה. ואני כבר לא יודעת מתי רע לי יותר.
רציתי לדעת- האם על-פי ההלכה מותר לי להמשיך בהתנהגות כזו של התרחקות? ועוד-איך אפשר להתנקות מהרגשות השליליים האלה של השנאה? (חשוב לציין שממש יהיה לי קשה ללכת ולהוכיח אותה על מעשיה, אם יש דרך אחרת, אני אשמח).
תודה רבה רבה!!!
תשובה
מותר לך להמשיך באותה קרירות כלפי חברתך. שנאה בלב ליהודי/ה אסורה כמו שכתו בתורה "לא תשנא את אחיך בלבבך..." והפתרון שצמוד לאיסור זה- "הוכח תוכיח את עמיתך"- קשה עלייך, לפי מה שאת אומרת.
אני רוצה לעזור לך לפרש את התנהגותה של החברה בתקופה הבעייתית. לדעתי, היא עקצה אותך ופגעה בך, פשוט כדי להשיג את התייחסותך אליה. האם זה משנה את הרגשתך?...