שאלה
שלום!
שמי עדי ואני בת 15!
אני חניכה בבני עקיבא,
ולפני 4 חודשים הכרתי איזה מישהו חדש שבא אלינו לשבט!
והוא ממש נחמד,ויום אחד גיליתי שהוא אוהב אותי!
ואני בתוך תוכי ידעתי שגם אני אוהבת, אותו! החלטנו להיות חברים!
אנחנו באותו שבט ונפגשים המון,
וזה קשה להיות עם מישהו שאת אוהבת,לדבר איתו ולדעת שהוא אוהב אותך!
ולא עושים עם זה כלום!
היום אנחנו כבר 4 חודשים בערך חברים,וזה נורא קשה!
הוא ביישן ואני ביישנית!
כמובן שאנחנו שומרים נגיעה,ושנינו מאוד בוגרים יחסית!
חשבתי שאולי נפרד לכמה זמן ואז נחזור!
אבל אני לא שלמה עם זה, ואני לא בטוחה שאני יחזור אליו בעוד כמה שנים!
ואני לא יודעת אולי אני עושה טעות בזה שנפרד!
ואולי אני עושה טעות בזה שאנחנו חברים ואני מזיקה גם לי וגם לו!
מה אני יעשה?!
בתודה מראש!
עדי!
תשובה
לעדי שלום רב:
את צודקת מצב זה איננו טבעי וגם לא רצוי כי הרי גיל 15 איננו זמן של נישואים.
עצתי לך להקדיש את השנים הללו לפיתוח האישיות שלך הן מבחינה רוחנית נפשית והן מבחינה שכלית ואל לך לפזר אנרגיות שיפגעו בצמיחתך האישית.
לסיכום כדאי שכל אחד ילך לדרכו ואם באמת אתם מתאימים זה לזה הרי בבוא העת מן השמיים ימצאו את הדרך להפגיש אתכם בחזרה.
חזקי ואמצי ואל תיבהלי מהקושי של השעות הראשונות.
מיכאל ברום.