שאלה
שלום !
ברצוני לשאול שאלה בקשר למקרה שקרה לי בצבא .. אני ועוד חיילת משרתות באותו משרד ומאז שהגעתי לשם היא הייתה נורא חברותית כלפיי אך מאז שהתחברתי לילדה שהיא לא מחבבת היא לא מפסיקה לדבר על זה עם חייילות אחרות וששמעתי את זה אמרתי לה מה מפריע לך שאני חברה שלה ,היא אמרה שאין מפריע ושזה היה ברור שזה יקרה . אח"כ היא הפסיקה לעשות את העבודה שלה במשרד ואני נאלצתי לעשות את העבודה שלה אך המפקד לא אמר לה כלום .
מאחר והיא לא הייתה מבצעת עבודה כלשהי היא הייתה הולכת אחריי לכל מקום על מנת שלא יראו שהיא לא עושה כלום,הייתי אומרת לה תעשי והיא לא הייתה עושה את זה טוב.שמעתי אותה מרכלת עליי עם חיילות אחרות על זה שנהייתי חברה של החיילת שהיא לא אוהבת.
אחרי כל
המועקה שהרגשתי רציתי לדבר איתה אבל ידעתי שהיא לא תבין וגם לא נשאר לה הרבה והיא אוטוטו יוצאת מצה"ל.אך לפני שבוע לא יכלתי להתאפק יותר ובגללה בכיתי והתפוצצתי מעצבים שהיא לא עוזרת לי לא היה לי כוח יותר לרוץ ממקום מקום כדי לעשות 2 עבודות.אני רצה ממקום למקום והיא יושבת ולא מעניין אותה. היא שמעה אותי בוכה ולא שאלה למה ישר נכנסה לאחד המשרדים וסגרה את הדלת . יום למחרת היא באה אליי כאילו כלום ואני הייתי קרה נורא אליה .אתמול היא זרקה לי מילה ביקשתי ממנה שתעזוב אותי ואמרתי לה שהיא לא חברה שלי יותר אחרי כל הריכולים שלה עלי והתנהגות הזאת היא בכתה ויצאה שאני הרעה בכל הסיפור. אני לא רוצה שהיא תלך בהרגשה כזאת מגעילה אך אני לא רוצה לדבר איתה כי אני יודעת שהיא תרוץ לדבר על זה עם אחרים ותוציאי אותי הרעה . אני לא יודעת עם אני צריכה לשתוק מה עליי לעשות ?
אבקש את עזרתך במקרה זה..
תודה כבוד הרב ושבת קודש.
תשובה
שלום וברכה
אני לא בטוח שאני יכול לעזור עזרה של ממש בחוויות הקשות שעוברות עלייך. הן קשורות לנושאים רבים: פסיכולוגיים, סוציולוגיים, יחסים בינאישיים ועוד ועוד, ואני לא מומחה בכל התחומים האלה, ובוודאי שקשה גם למי שזה כן תחומו המקצועי לעשות זאת בלי להכיר את הנפשות הפועלות.
לכן, מה שאני כותב הוא רק חלק מהנושאים הרבים שהדברים קשורים בהם, ואולי זה יעזור לך מעט:
א. הדבר הראשוני והחשוב ביותר הוא היחס שלך לעצמך. אם את סוברת שאת צריכה לתקן דבר מה – תקני; אם את חושבת שאת היית בסדר בסיפור הזה – יש לך אפוא בסיס ועוגן חשוב להתמודד עם המציאות. קשה להכחיש שמה שחושבים על אדם אינו דבר שניתן להתעלם ממנו לחלוטין, ובוודאי שאת לא רוצה שיחשבו עלייך רעות, אולם קודם כל – הדבר הקובע הוא מה שאת חושבת על עצמך.
ב. כשקשה למישהו – מותר לו לחפש את הדרכים להסיר את הקושי הזה. ולכן, מותר היה לך לדבר איתה על הנושא. אלא שהתורה מלמדת אותנו שלא טוב לשמור דברים בבטן, ואף מצווה "לא תשנא את אחיך בלבבך". צריך לדבר על דברים – לא בפיצוץ הגדול, אלא הרבה לפני זה. כמובן שצריכים גם להיות חכמים, ולדבר בצורה שאינה פוגעת, אלא מנסה לקרב ולחזק.
ג. כשאת חוששת שהיא משמיצה אותך – יש לך אפשרויות שונות. לבקש ממנה להפסיק אם זה ניתן; להבין שאנשים לא מאמינים לה כי הם מכירים אותך; לנסות לאתר את מי שהיא מדברת איתה – ולמצוא דרך לספר לה את הסיפור המתוח ביניכן וכדו'. הדרכים האלה פתוחות בפנייך, ואת יכולה לבחור מה מתאים לך, ואולי שלוש הדרכים ביחד. אלא שחשוב מאוד לעשות את זה ברוגע ולא מתוך לחץ וזעם.
מקווה שעזרתי מעט
כל טוב