חברות מול לימודים!

שלום, מה שלומך?

במסכת אבות כתוב: "יהושע בן פרחיה אומר: עשה לך רב וקנה לך חבר והוי דן את כל האדם לכף זכות" (א, ו)

החבר חיוני לנו, בכדי שנוכל לנהל אורח חיים תיקני. מסופר על חוני המעל אשר התעורר משנתו לאחר שבעים שנה, ונוכח לדעת שאין אנשים המכירים אותו - שאין לו חברים. צערו היה כה רב, עד שאמר: "או חברותא או מיתותא" (תענית כג.)

שלמה המלך כתב בקהלת:
"טוֹבִים הַשְּׁנַיִם מִן הָאֶחָד אֲשֶׁר יֵשׁ לָהֶם שָׂכָר טוֹב בַּעֲמָלָם:
כִּי אִם יִפֹּלוּ הָאֶחָד יָקִים אֶת חֲבֵרוֹ וְאִילוֹ הָאֶחָד שֶׁיִּפּוֹל וְאֵין שֵׁנִי לַהֲקִימוֹ:
גַּם אִם יִשְׁכְּבוּ שְׁנַיִם וְחַם לָהֶם וּלְאֶחָד אֵיךְ יֵחָם:
וְאִם יִתְקְפוֹ הָאֶחָד הַשְּׁנַיִם יַעַמְדוּ נֶגְדּוֹ וְהַחוּט הַמְשֻׁלָּשׁ לֹא בִמְהֵרָה יִנָּתֵק:" (פרק ד)

דבריו של שלמה המלך, מתייחסים לאדם ברמה הרוחנית והגשמית. אדם בודד שנופל, לא תמיד יצליח לקום. אבל כשיש לו על מי להישען - שיש מי שיעזור, המצב כבר שונה. האחד יכול להיסמך על השני.

הלימודים הינם חשובים מאוד לחיים, אך מהם החיים כאשר בודדים?!
אני רוצה לצרף סיפור, אשר מתאר את המצב:
יום אחד כשהייתי בכיתה ט´, ראיתי ילד מהשיכבה שלי שהיה בדרכו הביתה מביה"ס. שמו היה עידו. נראה היה שהוא סוחב את כל הספרים שלו.
חשבתי לעצמי : למה ילד ייקח את כל הספרים שלו הביתה מביה"ס? הוא בטח יורם.
היה לי סופשבוע עמוס (מסיבות ומשחק כדורגל עם החברים שלי בשבת אחה"צ) אז משכתי בכתפיי והמשכתי ללכת. בשעה שהלכתי, ראיתי חבורה של ילדים רצים לכיוון עידו, העיפו לו את כל הספרים מהיד והפילו אותו לאדמה. המשקפיים שלו עפו וצנחו על הדשא במרחק 3 מ´ ממנו. הוא הביט למעלה וראיתי את העצב בעיניו. ליבי יצא אליו, רצתי וכשהוא זחל מסביב כדי לחפש את משקפיו ראיתי דמעות בעיניו.
נתתי לו את המשקפיים ואמרתי לו "החבר´ה האלה מגעילים". הוא הסתכל אלי ואמר "היי- תודה", וחייך אלי. זה היה אחד מאותם חיוכים המראים הכרת תודה אמיתית. עזרתי לו לקום ולהרים את ספריו ושאלתי אותו למה לא ראיתי אותו קודם, איפה הוא גר. הסתבר שהוא גר לידי, אז שאלתי אותו איך קרה שלא ראיתי אותו קודם לכן.
הוא אמר שהוא הלך לבי"ס פרטי קודם לכן. בחיים לא הייתי מתחבר עם ילד שהולך לבי"ס פרטי לפני כן. דיברנו כל הדרך הביתה ועזרתי לו לסחוב חלק מהספרים.

מסתבר שהוא ילד "גיזעי". שאלתי אותו אם הוא היה רוצה לשחק איתנו כדורגל ? הוא ענה שכן. בילינו ביחד כל אותו סוף שבוע וככל שהכרתי אותו יותר כך חיבבתי אותו יותר וכך גם החברים שלי.

ביום ראשון בבוקר ראיתי אותו שוב עם כל הספרים. אמרתי לו, נראה לי שאתה הולך לפתח שרירי ידיים חזקים במיוחד אם תסחוב את כל הספרים האלה כל יום. הוא צחק והעביר לי חלק מהספרים. במהלך 4 השנים הבאות, עידו ואני נעשינו חברים טובים.

כשסיימנו את התיכון , התחלנו לחשוב על צבא ואוניברסיטה. ידעתי שכל הזמן נישאר חברים למרות שכל השיכבה ואני צחקנו עליו על כך שהוא "יורם". הוא היה צריך לשאת את הנאום בשם הבוגרים בטקס סיום התיכון. ראיתי את עידו באותו יום, הוא נראה נהדר, הוא היה אחד מאותם נערים שבאמת מצאו את עצמם במהלך התיכון. הוא התבגר וממש נראה טוב, למרות המשקפיים. היו לו הרבה חברות במהלך התיכון. הוא היה מאוד נרגש מהנאום. טפחתי לו על השכם ואמרתי לו "אל תדאג- אתה תהיה גדול" הוא הסתכל עלי באחד מאותם מבטים ( מלאי הכרת תודה) וחייך."תודה" הוא אמר. כשהוא התחיל לנאום, הוא כחכח בגרונו ואמר: "סיום התיכון הוא זמן להודות לאלה שעזרו לך לעשות את זה במהלך השנים הקשות הללו – ההורים שלך המורים שלך. אבל יותר מכל החברים שלך. אני פה כדי לספר לכם שלהיות חבר של מישהו, זוהי המתנה הטובה ביותר שיכולת לתת לו. אני הולך לספר לכם סיפור , הסתכלתי עליו, לא מאמין למשמע אוזני כששמעתי שהוא מספר את הסיפור של היום בו הכרנו.
הוא סיפר שהוא תכנן להתאבד באותו סופשבוע. הוא סיפר איך הוא רוקן את כל הארונית שלו וניקה אותה כדי שאימא שלו לא תצטרך לבוא לנקות לאחר מכן ולסחוב את הספרים שלו. הוא הסתכל אליי וחייך חיוך קטן. "למזלי, ניצלתי , החבר שלי הציל אותי מהתאבדות". שמעתי את הרחשים בקהל בשעה שהבחור החתיך, הפופולארי והמוצלח הזה, מספר על הרגע החלש ביותר שלו. ראיתי את ההורים שלו מסתכלים עלי ומחייכים את אותו חיוך מכיר תודה, שעד לאותו רגע לא הבנתי את המשמעות של אותה הכרת תודה. (הסיפור מופיע באתר שלנו ´חברים מקשיבים´)

בכדי להשקיע בלימודים, אין זה אומר שעלייך לנתק את הקשר שלך עם חברותייך.
את יכולה ללמוד ביחד איתן. מלימוד בצוות, ההבנה שלך בחומר הנלמד תשתפר: אם יהיה לך קושי מסויים בחומר, חברותייך תוכלנה לעזור לך. אם הלימודים קלים, ואת אינך צריכה עזרה - יתכן שחברותיך, זקוקות לעזרה. בלימוד משותף תוכלי להעניק להן את העזרה (גמילות חסדים) ולהעמיק את הבנתך החומר הנלמד (משאלותיהן, תעמיקי את ההבנה שלך).
אני מניח, שאת עושה עוד דברים ביום חוץ מאשר ללמוד. לכן, בידקי האם ישנם דברים אשר את עושה לבד, שניתן לעשותן עם חברותייך. כך תוכלי לשמור על הקשר איתן ולא לפגוע בלימודים.
הרמב"ם על משנה במסכת אבות כותב:
"החברים - שלושה מינים: חבר תועלת, וחבר נחת, וחבר מעלה.
אמנם חבר התועלת, הרי הוא כחברות שני השותפים, וחברות המלך וחייליו. ואמנם חבר הנחת, הרי הוא שני מינים: חבר הנאה, וחבר בטחון. אמנם חבר ההנאה, הרי הוא כחברות הזכרים לנקבות וכיוצא בה. ואמנם חבר הבטחון, הרי הוא שיהיה לאדם חבר שתבטח נפשו בו, לא ישמר ממנו לא במעשה ולא בדיבור, ויגלה לו כל עניניו, הנאה מהם והמגונה, מבלי חשש ממנו שישיגהו בכל זה חסרון, לא אצלו ולא אצל זולתו. כי אם יגיע לנפש בטחון באיש עד לזה השעור - תמצא רוב נחת בשיחתו ובחברותו. ואוהב המעלה, הוא שתהיה תאות שניהם וכוונתם למטרה אחת, והיא: הטוב, וירצה כל אחד להעזר בחברו בהגיע הטוב ההוא לשניהם יחד. וזה הוא החבר אשר ציוה לקנותו, והוא כחברות הרב לתלמיד והתלמיד לרב." (פרק א משנה ו)

הרמב"ם הציג שלושה סוגים של חברויות: א.´חבר תועלת´. ב. ´חבר נחת´. ג. ´חבר מעלה´.
החברות מהסוג הראשון, היא חברות להשגת דבר מה-שותפות. כאשר תסתיים השותפות, בטל הקשר.
החברות מהסוג השני:
"חבר הנאה" - חברות/אהבה שקיימת בין בעל לאישתו. (השאיפה בחיי הנישואים להגיע למדרגת ´חבר מעלה´)
"חבר ביטחון" – חברות שהיא בין עמיתים למקצוע, תלמידים בכיתה, חברים בתנועת נוער וכו´. ההנאה היא בעצם קיומו של הקשר, לכן הוא מחזיק מעמד לטווח רחוק. האחד בוטח באחר שיבוא לעזרתו ולא יבגוד בו – בן ברית. מספר לו את צרכיו, מצוקותיו ומחשבותיו. כל אחד מהחברים יודע, שבבוא העת האחר יהיה נמצא בשבילו.
"חבר/אוהב מעלה" - חברות שבה רצון החברים, בסיס החברות להתעלות בעבודת ה´, חברות לשם שמים. המטרה היא להוסיף אור בעולם, לעזור לזולת לקרב את הסובבים. זו היא החברות הנעלה ביותר.

"וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ אֲנִי ה´" (ויקרא יט, יח).

כל טוב.
ירון
Bz.yaron@gmail.com