שאלה
כבוד הרב שלום,
קודם כל רציתי להגיד יישר כוח על השו"ת...
ולבעיה: יש לי חברה טובה ואנחנו מספרות אחת לשניה הכל והקשר שלנו ממש טוב, רק שיש בעיה, היא עדיין לא עיצבה לעצמה את האופי וזה דבר שמאוד מפריע לי. אני בגלל דברים רבים שעברתי בחיים, התבגרתי יותר מהר ולכן גם אני נחשבת בוגרת יותר מבנות גילי ולכן העניין של בגרות ועיצוב האופי מאוד חשוב ומפריע לי. בניגוד לחברה זו, יש לי חברות רבות אחרות שאיתן אין לי את הבעיה הזאת ואני מרגישה איתן הכי פתוח שאפשר, ואילו רק איתה אני מרגישה כל הזמן את הצורך לעזור לה יותר בקטע של בניית האישיות (מכיוון שגם הרבה מדברים עליה בנושא הזה שאין לה אופי) ובגלל שאני חברה שלה, אני לא רוצה שידברו עליה ככה וזו עוד סיבה למה אני עוזרת לה. בימים האחרונים אני מרגישה צורך עז להגיד לה מה אני מרגישה גלויות ואני לא עושה זאת מכיוון שאני יודעת שהיא מאוד פגיעה (דבר שמקשה עלי מאוד בקשר שלנו שכן אני מרגישה שאני צריכה לחשוב הרבה לפני כל דבר שאני רוצה להגיד לה, לא כמו שאר חברותי שיש ביננו את העניין של ביקורת בונה...).
אני לא יודעת מה לעשות, מצד אחד אני רוצה להגיד לה מה אני חושבת אבל מצד שני אני יודעת שהיא תפגע. שנה שעברה אמרתי לה משהו שחושבים עליה והיא נפגעה מאוד עד שאיתי היא רבה בסופו של דבר וגרם לנו לריחוק...
ניסיתי להתיעץ עם עוד אנשים מה לעשות בנידון אבל שום דבר שאמרו לא ממש עזר. ולכן אני פונה אליך הרב, אולי אתה תוכל להגיד לי מה לעשות במקרה זה גם מבחינה הלכתית איך כיצד לנהוג...
תודה מראש!
תשובה
בס"ד
זה ממש יצר הרע להגיד לשני את האמת בפרצוף.
אין שום מצוה בזה למרות שאנשים מרגישים אם זה ישירים וכאילו פתוחים. זה לא נכון. העיקר הוא לא להיות פתוח. העיקר הוא להיות נכון.
ונכון זה לתת לה להתפתח בקצב שלה. היום היא ילדה מחר היא תתבגר. לא לקלקל לה את הקצב ולא להאיץ אותו.
הפגיעה לא תעזור - היא לא תתבגר כך יותר מהר. היא רק תהיה יותר סגורה ויותר עצובה. ואולי גם יותר כועסת עליך.
חזקי אותה.
האירי לה פנים.
תני לה בטחון.
תני לה להתבגר ולעצב לעצמה את האופי בכוחות עצמה.