שאלה
אני בת 14 וחצי, יש לי ידיד בן 18.
פעם היינו בקשר סתם כזה, כל פעם שהיינו רואים אחד את השני בסניף היינו מדברים.
עד שיום אחד הוא התקשר אליי פתאום והתחלנו לדבר.
לאחר מכן אני טסתי ולפי הטיסה הוא בא והסתובבנו ביחד 3 שעות.
מאז חל חיזוק בקשר שלנו!
כשהייתי בחו"ל דיברנו הרבה בטלפון וגם כשחזרתי הוא ביקש ממני להיתקשר.
עכשיו...
אחרי שחזרתי הוא שאל אותי אם אני רוצה להיות חברה שלו, מה שהיה מאוד מפתיע כי הרמה הדתית שלו מאוד גבוהה ומוזר היה שהוא שואל מישהי אם היא רוצה להיות חברה שלו.
יום למחרת הוא חזר ואמר לי שהוא לא בטוח, בגלל הפרשי הגיל. ובגלל ששנה הבאה הוא הולך לישיבה, להסדר,
אחרי שבוע הוא בא ואמר לי:
חיפשתי היתרים ולא מצאתי, אני מצטער.
השאלה שלי היא:
באמת אין היתרים לדבר הזה?
חברות איתו הייתי מחזקת את הרמה הדתית שלי ושומרת עליה ורק מועילה.
בעיקבות מה שקרה הקשר ביניינו כמעט ניתק.
ואני מפחדת שזה ישפיע עליי לרעה.
כשהוא שאל אותי הוא גם אמר שלא מפריעה לו העובדה שאני לא שומרת נגיעה והוא כן.
אחרי זה דיברנו והוא שאל אותי: הקשר שלנו למטרת נישואים?
אז אמרתי לו שאני לא יודעת, שקשר מתפתח עם הזמן, אז הוא אמר שבגלל הגיל שלי זה מוקדם מדי.
אין היתרים לכזה דבר?
תשובה
ב"ה
שלום לך,
אני חושב שאת צריכה לשמוח על כך שהקשר הזה לא המשיך להתפתח. יתכן ואת בוגרת באופן יחסי לבנות גילך. אבל זהו קשר ללא כל סיכוי, שהרי כידוע נותרו לך עוד ארבע שנים כדי לסיים את התיכון. אני לא מתכוון רק לצד הלימודי. שנות התיכון בנויות כך שיש גם התקדמות מדורגת מבחינת הליך ההתבגרות וההחשפות למגוון רחב של נושאים המאפשרים לכל אחד מאיתנו לפתח את עצמו ולהכיר את העולם הפנימי כמו גם את העולם החיצוני.
בחור בן 18 הוא בחלור שנמצא עמוק בתוך תנהליכי עיוצב הזהות שלו ובדר"כ קשר כזה לא יכול להיות קשר בין שני אנשים שוים אלא קשר שבו את נשאבת אל ה"מנהיג". אני חושב שקשר כזה פוגע בסיכוי שלך להיות את עצמך.
מן הבחינה ההלכתית אינני רואה כל היתר לחברות כשאינה באה מתוך רצון לבנות עתיד משותף. רק אז חברות מותרת כיון שהיא בסיס ליצירה של חיים משותפים.
בעז"ה, המשיכי להתפתח, והשתדלי להתחזק ביראת שמים בלי קשר לחבר שלך!
ביקר,
שי