חברה שקצת מתנתקת ממני

חברה יקרה,

אין כמעט דבר שמשתווה לחברה טובה.
ככל שהקשר מעמיק, את מרגישה בנח איתה.
מתחשק לך לבלות בחברתה, את מסוגלת לספר לה דברים שלאף אחד אחר אין מושג שהם מתחוללים אצלך בפנים.

כמו שלילד יש חבר דמיוני שבכל פעם שהוא מרגיש בודד- החבר הדימיוני מופיע, אותו דבר אבל מציאותי.
פי אלף יותר שווה.

דווקא בגלל שחברות היא אוצר כל כך נדיר,
יש מקום לבחון את הקשרים החבריים שלנו מידי פעם ולראות האם הם מנוהלים באופן אמיתי.

תמונה מוכרת:
שתי חברות גרות באותה שכונה, מבלות מלא ביחד, מדברות בטלפון בלי סוף, חושבות רק אחת על השניה, יום ההולדת של החברה = יום מקודש, אין מצב שהיא יוצאת לעיר עם מישהי אחרת חוץ ממנה- זה פשוט לא קשור לעולם, רואים אותן תמיד ביחד- יד ביד, מחובקות, יושבות אחת ליד השניה בכיתה, אם מתקשרים לאחת מהן ותפוס- אז אפילו לא מנסים להתקשר לשנייה, כי ברור שהיא על הקו.

תשאלי- מה הבעיה? זה תסריט דיי מוצלח, לא?

אז נשמע שאת צודקת,
אבל
המציאות מראה שעל מנת לשמור על חברות אמיתית לאורך זמן, אדם זקוק לחופש ולפרטיות, לפנאי ולמרחב- גם כשמדובר בנפש הקרובה אליו ביותר.
(וגם במשפחה זה נכון ואפילו בין בני זוג!)
לא בגלל שפתאום הוא כבר לא אוהב כמו מקודם, פשוט בגלל שהוא מרגיש צורך להיות גם על עצמו, לבד. לחשוב, ליצור, לקרוא. להיות.

חבר טוב יבין את הצורך הזה.
הוא מכיר את החבר שלו ויודע איך הוא מתנהל ומה נח לו ומתי.
עם הזמן ועם ההתבגרות שלו, הוא אפילו ילמד לזהות את הקול הזה ביחס לעצמו- ´אני רוצה להיות עכשיו קצת לבד´. וזה סבבה.

זה לא אומר שהקשר ביניכן יתרופף!
ב[איכות] שלו הוא אפילו יתעצם- כי עכשיו יש הבנה גדולה יותר אחת את השנייה.
אבל ב[כמות] הזמן, אולי תבלו פחות בצמוד אחת לשניה.

אז אוקיי, שווה לחשוב על סוג קצת אחר של קשר שאולי יהיה ביניכן.
אבל איך מתחילים את זה מהמקום שבו שתיכן עומדות בו כרגע?
את רוצה קרבה וחברה שלך בינתיים טיפה רחוקה בכלל מהמקום הזה.

הייתי מציעה לך פשוט לגשת ולדבר איתה על זה.
שיחה כזאת צריכה המון דוגריות מצידך
- פשוט לבוא ולומר-
´היי, אני מרגישה שבזמן האחרון, את קצת מתרחקת ממני וזה כואב לי. אני לא רגועה מזה, זה מטריד אותי. אולי זה נפגעת מזה שאני התרחקתי לזמן מסויים, אולי כבר לא מתאים לך שנהיה ביחד כל הזמן, זה בסדר. אם בא לך להסביר מה קורה אני ממש אשמח.´
אבל צריך להיות רגישים ולא להטיח בפנים האשמות ולא לדרוש דרישות ולא להסיר אחריות ולא לכעוס.
אולי היא נפגעה מהריחוק הזה ואולי היא לא הבינה אותך. אז בעדינות.


אחרי שהקרח מפשיר, כדאי לחשוב על דרך להכניס בחברות שלכן מימד אישי לכל אחת.
[ללמוד מתי לא להיות ביחד],
מתי לאפשר לכל אחת זמן איכות עם עצמה,
עם חברות אחרות.
יכול להיות שהיא באמת לא מעוניינת באותה אינטנסיביות של קשר כמו פעם.
אולי ה´ניתוק´ הזה שהיית צריכה לאחרונה, גרם לה להבין שגם היא צריכה קצת מרחב וזו הזדמנות לנסות חיים קצת אחרים ממה שהיו לכן.

שיחה פתוחה, בעיניי, תסביר לך הרבה יותר ממה שהדימיונות והמחשבות שלך מסבירים לך.
צריך קצת אומץ, נכון, אבל זה יכול רק לחזק את הקשר ביניכן ולעשות אותו אמיתי יותר.

אז אחד-
לתת לכל אחת מקום לפרטיות, זמן לחוד,
שתיים-
לדבר איתה דוגרי ולשאול מה קורה ביניכן.
ושלוש-
עוד כיוון שהייתי יורה אליו, זה ליצור קשרים עם בנות נוספות.
להכיר עוד אנשים, לבלות עם חברות אחרות.
אני סמוכה ובטוחה שיש הרבה בנות בשכבה שלך שאת יכולה להתחבר אליהן. באמת להתחבר, כמו שאת מחוברת אליה.

קשר בריא הוא קשר שלא בא על חשבון קשרים אחרים ולא במקומם. בסה"כ האדם הוא יצור חברתי... הוא מחפש לתת ולקבל מכל מיני דמויות.
ו´לא מתחתנים עם חברה´, כדאי לשנן.
סומכת עליך.
שנה טובה ואם את רוצה להמשיך לשאול חפשי אותי ב:
Rutav89@gmail.com
רות.