חברה שלי עזבה, וקשה לי

שלום חביבה.
אני מבינה מדברייך שהייתן מאד קשורות... ופתאום שותפת הסוד, ידידת האמת כבר לא בחבורה... אז מה נוצר? שיעמום? חוסר אמון? לא הבנתי מדבריך בדיוק האם את אוהבת את חבורת הבנות איתן הסתובבת. האם טוב לך איתן, או רק כשהייתן יחד הייתן חלק מחבורה זו, וכעת איבדת בה עניין?
בחיים אנחנו מחליפים מסגרות כל הזמן- גן, בי"ס יסודי, חטיבה, תיכון, תנועת נוער, חוג, שירות לאומי, אוניברסיטה... אבל יש חברים שנשארים חלק ממך. לתמיד. אם את והיא חברות כל כך טובות המשכנה להפגש- אחה"צ, בחוג משותף, התנדבות משותפת...
אבל מצאי לך מסגרת חברתית גם בבית הספר. אמנם בלעדיה, אבל שיהיה לך נעים. הן לא חייבות להיות החברות הכי הכי טובות- אבל שיעניינו אותך, שיהיה לך טוב איתן.. ואיתה שמרי על קשר באמצעים שמחוץ לבית הספר.
תלות בבן אדם אחר (כשלא מדובר בבן זוג או הורה) איננה בריאה. בלעדיה את קמלה, נובלת, ואין לזה סיבה. די היית עצובה בגלל העדרה, כעת למדי לחיות בלי קשר לנוכחותה. את לא צריכה חברת נפש אחרת, אלא רק ידידות שתתפתח למשהו יפה- לימודים משותפים, צחוק משותף... את חייבת לעשות את זה. אולי בהתחלה באופן מלאכותי- סתם להתחיל לדבר עם בנות שלא מהחבורה המקורית שלך, ודאי תמצאי מישהי אחת לפחות עם שפה משותפת! היא איננה מתה, אין כאן אובדן חלילה, אז אל תתנהגי כך, זה מאד לא בריא.
יש כל כך הרבה בנות נחמדות סביב, גם אם לא בשביל להיות תאומות סיאמיות...אלא רק כדי להעביר את היום עם עוד מישהי, בנעימים.
אני מציעה לך לשוחח על תחושת הבדידות שלך עם המחנכת או היועצת. ודאי יהיה להן פתרון או רעיון בדבר מישהי שתתאים לך, שזקוקה לעזרתך או שתוכל לעזור לך.
את חייבת ללמוד להסתדר עם שינויים חברתיים, כי למען האמת- נכונים לך עוד כמה וכמה כאלה בחיים.
למדי לשמר קשרים אהובים ויקרים במיוחד, אבל גם לפתח יחסים קלילים ונעימים עם הסביבה איתה את "נאלצת" לחיות מכורח הנסיבות.
שתהיה שנה טובה, מלאת אור, אהבה וידידות אמת.
שלומציון
shlomtsionk@yahoo.com