שאלה
יש לי חברה, שאני מחשיבה כחברה מאוד טובה שלי. אבל יש בה תכונה שאני לא אוהבת.
היא נורא אוהבת לשפוט אותי, לספר לי כמה אני צינית, כמה אני לא מתחשבת ברגשות של אחרים וכו' אבל שומרת לעצמה את הזכות לא לקבל ביקורת אחרת.
היא איבדה את אביה לפני שנתיים, והיא מנצלת את העובדה הזאת לזכות ברחמי כל העולם.
יכול להיות שהבעיה אצלי, שאני שונאת את המושג "רחמים עצמיים", ואנשים שמנצלים את המסכנות שלהם כדי להשיג כל מיני דברים- אבל בכל זאת, אני לא מסוגלת להיות איתה דקה אחת בלי להרגיש "מנוצלת".
למשל, כשאנחנו מדברות ומגיע מישהו, היא פתאום מניחה את שתי ידיה עלה ראש ומודיעה שיש לה סחרחורת. כמובן שאז מריצים לה מים וכו', ואני *יודעת* שזו לא האמת ושבעצם היא מנצלת את זה שמרחמים עליה, כדי להשיג תשומת לב.
לפעמים כשהיא נמצאת בחברת אנשים שהיא רוצה להרשים, היא "דורכת" על אחרים כדי להשיג מה שהיא רוצה. למשל, אם מישהו מעיר הערה צינית היא מיד אומרת, "פלוני, זה לא יפה להגיד את זה!" למרות שבמצבו היא הייתה אומרת את אותו דבר.
היא לפעמים מדברת בצורה מוזרה כשהיא ליד אנשים שהיא רוצה להרשים.
הדברים הנ"ל מציקים לי כי אני מבלה איתה הרבה זמן. לפעמים אני חושבת שאני צריכה לדבר איתה על זה, להסביר לה שזה לא בסדר (זה יצר אצלה איזושהי בעיה פסיכולוגית-מדיקלית רצינית שפוגעת בבריאותה!) מה שהיא עושה, אבל אני חוטפת "רגליים קרות" ולא מסוגלת לעשות את זה.
מה לעשות?
תשובה
בס”ד
חברה שלך נמצאת בבעיה קשה. היא זקוקה לעזרה. באמת יש לרחם עליה. על אף שהוא עושה "הצגה" – זה עצמו בעיה הרבה יותר מסובכת מכאב ראש וסחרחורת אמיתים.
אם את יכולה לעזור לה – זו מצוה.
אם את לא יכולה לעזור לה ומסוגלת לסבול את התנהגותה – זו גם מצווה כדי שלא תשאר בלי חברות.
אם את לא יכולה לסבול את ההתנהגות הזו – אל תריבי איתה אבל אל תתחברי אליה.
באופן כללי ניתן לדבר איתה.
ניתן לכתוב לה מכתב יפה.
ניתן לשלוח אליה איזה מדריכה בוגרת או אויזה מורה מבינה.
בודאי - לא לפגוע בה.
בהצלחה