שאל את הרב

חברה שאמא שלה לא מרשה לה

חדשות כיפה חברים מקשיבים 06/10/11 20:12 ח בתשרי התשעב

שאלה

שלום,אני בגיל התבגרות... והאופי שלי הוא שבנות אוהבות לדבר איתי...אחת החברות שבאו לדבר איתי סיפרה לי שיש המון דברים שמעיקים עליה ואחד מבניהם זה-שאמא שלה לא מרשה לה כלום,כל דבר היא אומרת לה מה לעשות ואיך לעשות וזה פשוט מתסכל אותה ובעקבות כך היא פשוט חושבת את עצמה כל הזמן כתינוקת{והיא ילדה מאוד בוגרת-אבל בגלל שההורים שלה מתייחסים אליה כאל ילדה קטנה אז היא גם מקטינה את עצמה...}ואני בתור חברה מאוד חשוב לי תצא מהמחשבה הזאת!!!!מה אני אמורה לעשות איתה???ואיך להתמודד איתה???ומה ומה אני אומורה להגיד לה???בקיצור אני מבקשת שתחזירו לי תשובה כמה שיות מהר!!!

תשובה

בס"ד
יקרה,
טוב לשמוע על אנשים שיודעים ואוהבים לעזור.
תדעי לך שזה בכלל לא מובן מאליו.
צריך להיות אדם מאד מיוחד בשביל להצליח להקשיב ולפנות מעצמך למען אחרים.
ואם את כזאת- את יכולה להיות גאה בכך.
אני רוצה להוסיף כנקודה למחשבה, שצריך לשים לב שזה לא עובר את גבול הטעם הטוב, כלומר- לפעמים אחרי שנמצאים במקום הזה של להיות מן יועצת כזאת, יכול להיווצר מן עומס נפשי שקשה להתמודד איתו, וצריך להיזהר עם זה..

ועכשיו לשאלתך.
את מתארת חברה שנשמעת לך כאחת שקשה לה עם היחס של ההורים כלפיה.
תארת שהיא סיפרה לך שאמא שלה לא מרשה לה לעשות כל מיני דברים ושהיחס הזה גורם לה להרגיש כמו ילדה קטנה.
באמת ההורים הם בעלי השפעה גדולה מאד על הילדים שלהם.
כמו שמבחינה פיזית אנחנו תלויים בהורים באוכל, מקום לישון וכו´- כך הם גם מאד משפיעים עלינו נפשית.
ולכן, כשיש יחס בעייתי בין אמא לבת שלה- זה מאד מעיק וקשה.
צריך גם לקחת בחשבון עוד נקודה, גיל ההתבגרות, כשמו כן הוא, גיל שבו מתבגרים.
גיל שהוא בין עולם ה"ילדים" לעולם ה"מבוגרים".
משהו באמצע כזה.
מצד אחד- אתן עדיין בבית של ההורים והם מחליטים עליכם.
מצד שני- זה כבר לא גיל של ילדות קטנות.
יש לכן כבר דעות משלכן שלא תמיד הולכות ביחד עם מה שההורים חושבים.
ככה שבאופן טבעי בגיל הזה יש קצת בילבול.
לפעמים מרגישים עדיין קטנים ו"מה אתם דורשים ממני, אני לא כזאת גדולה?"
מצד שני- "למה אתם לא מרשים, מה אני ילדה קטנה?"
זה משהו כזה שיכולים להיות בו הרבה חיכוכים בין הורים לילדים.
לפעמים גם ההורים מתקשים לעכל את זה שילדה הקטנה שלהם, שהרגע נולדה- כבר גדולה ויש לה דעות ודרישות.
צריך לזכור שזה טבעי ונורמאלי.
אבל יחד עם זאת, צריך לנסות שהדיבורים וההרגשות האלו יהיה כמה שיותר מתוך הבנה.
וכאן אני רוצה לגשת ל"עצה"..
אני מרגישה שאולי שווה שחברה שלך תנסה לדבר עם אמא שלה, תסביר לה מה ההרגשה שלה, מה קשה.
יכול להיות שאמא שלה לא מספיק מבינה או שמה לה.
או שאולי יש בינהם ויכוחים שגורמים לאמא להרגיש שהבת שלה באה נגדה ולכן היא לא מסכימה להקשיב.
דיבור, שמגיע בצורה טובה וחכמה הוא כלי מצויין לפתרון בעיות.

חשוב לי לומר שאני כותבת לך נקודה מסויימת אבל אני ממליצה שתציעי לחברה שלך לפנות אלינו.
קצת קשה לענות דרך מישהו אחר כי לא תמיד התמונה שלימה כשזה עובר דרך עוד מישהו ולפעמים קצת נאבדים פרטים בדרך וקשה לנו לענות..

אז אני מקווה שקצת עזרת.
בכל מקרה את יכולה לפנות אלי שוב אם את רוצה לשאול על משהו מסויים במה שכתבתי, או בכלל...
בהצלחה רבה!
ושתזכי להמשיך לעשות טוב בעולם!
אביטל.
avitalevi2@gmail.com

כתבות נוספות