שאלה
כבוד הרב שלום.
יש לי חברה טובה מזה שנתיים, שהשנה האחרונה, נמצאת במקום לא כל כך טוב עם עצמה, גם מבחינת המסגרת, גם מבחינת המשפחה, ובעיקר מצד עצמה. הרבה מחשבות התאבדות עלו על דל שפתיה, וכו'.
אני ניסיתי להמציא לה כמה וכמה פתרונות, פסיכולוג, עזרה כמו ער"ן, בטלפון, ועוד. אבל היא סירבה לקבל אותם, כשהתיעצתי עם אבי(פסיכולוג במקצועו) הוא אמר שהיא מעמידה אותי במצב לא חברי ונכון, משום שהיא בעצם שוללת כל דבר שאני מציעה ומשאירה אותי להתמודד עם הפחד שמשהו יקרה לה. היא בחורה מאד מופנמת, מתקשה לדבר על עצמה, ולכן כשזה יוצא קשה מאד רק להקשיב לה כי הדברים תמיד מפחידים אותי ומאיימים עלי, מה אני אעשה אם היא תעשה משהו לעצמה..
החברות הזו היא מורכבת, כמו שבטח אפשר לראות, וקשה לי איתה משום שהציפיוןת של שתינו גבוהוץת- היא, כאדם תלותי מצפה שאשקיע בחברות את מה שהיא משקיעה, ואני-מצפה שהיא תעזור לעצמה או לפחות תרצה לעזור לעצמה, ומנסה כאדם מאמין לקוות לטוב, לקוות שהיא תעבור את זה בעז"ה.(היא אדם חילוני)
אני כבר לא יודעת מה לעשות.
א.
תשובה
שלום וברכה
יישר כוח על רגישותך ועל אחריותך.
אביך הוא איש מקצוע וסביר להניח שהוא אומר דברים של טעם.
יש בחינה מסוימת שאדם במצוקה לעתים מטיל את האחריות על מישהו אחר. הוא מספר לו את הצרות שלו, ומטיל את המשימה על כתיפיו. זו חברות חד צדדית, ובעייתי מאוד.
בראש ובראשונה את צריכה לא להיסחט. את רוב העבודה את צריכה לעשות על עצמך. לא דנים אדם כשהוא מצוקה, אולם כן מחליטים באופן עצמי כי לא עלייך המלאכה לגמור. לא את יכולה לגאול אותה ממצוקתה, ולכן לא את צריכה להיסחט בשל כך. אם חס ושלום היא תפגע בעצמה – זה לא צריך להיות עלייך, ולא את צריכה לפחד מזה. הפחד שלך עצמו גם מזין את הטלת הדברים עלייך וחוזר חלילה.
מנגד – אין אנו בני חורין להיבטל ממנה, ומה שאפשר לעשות – עושים, כדי לסייע לה.
קחי את המשנה של "לא עלייך המלאכה לגמור ואי אתה בן חורין ליבטל ממנה" כיסוד חייך. מה שאת יכולה לעשות – עשי, ומה שלא – אל תטילי על עצמך. זה ישחרר אותך להיות חברה טובה יותר כלפיה, וחיה את חייך שלך כלפייך.
כל טוב