חבלי משיח למה צריך את זה בכלל?

יקרה כ"כ!
ברשותך אפתח בשיר שהדהד לי מיד כשקראתי את שאלתך,

להתחיל מארם נהריים
לעבור בכבשן האש
ולצאת למסע הנצח
עם מים ולחם יבש.
לעקוד את הבן, את הילד,
כמו לגדוע תקווה אחרונה
ולשלוח אליו מאכלת
שנה אחרי שנה.

ולשמוע מגבוה
את הקול ההולך:
לך לך, לך!
לך לך, לך!
אתה האחר,
אתה היחידי
לך לך!
"לך לך" פירושו להיות יהודי.

לרדת מפה למצרים
ולצאת ממצרים לפה
בלי לדעת אם בירושלים
יבוא המסע אל סופו.
להיות גם נגיד וגם מלך
ושר בחצרות ספרד
אך תמיד להרגיש מאכלת
מונחת עלי צווארך.

ולשמוע מגבוה...

תמיד לחכות שיגיע
הקול שיקרא גם לך
לדעת כי בית אביך
לעד לא יהיה ביתך.
ולנוע מארץ לארץ
אך לשאת כחותם ושבועה
את זכר אותה הארץ
אשר עמודיה שבעה.

ולשמוע מגבוה...

השאלות שאת מעלה קשות וכואבות, בייחוד על רקע האירועים האחרונים.
השאלה שלך מהדהדת כבר מאות שנים מעל במת ההיסטוריה של העם היהודי, בעצם מעקדת יצחק כל יהודי נולד עם מאכלת בליבו, עם הכח למסור את הנפש על העם הארץ לשם שמיים.

בעצם במילים אחרות אפשר לשאול בקול צלול- מה המטרה של כל הסבל הבלתי ברור הזה?
מדוע נגזר עלינו לחיות תמיד במלחמה?- מדוע הגויים שונאים אותנו?
אני בכוונה שואלת את כל השאלות הללו קודם כיוון שהם הבסיס להבין את התשובות לשאלות שלך.

"בידוע שעשיו שונא ליעקב"
כאשר יעקב ועשיו נולדו ליצחק, בעצם מהשורש הגדול אברהם שהיה המאמין הראשון בא-ל אחד, נפרדו שני עמים עם כוחות גדולים: הרי אלו עשיו ויעקב. עשיו נולד ראשון ויעקב נולד אחריו. הם היו תאומים אך עשיו יצא הראשון, כלומר הוא היה הבכור. במהלך החיים עשיו מוכר את בכורתו ליעקב בעבור אוכל, במילים אחרות, עשיו לא רואה חשיבות בבכורה ומזלזל בה. כאשר יצחק עומד למות הוא ניגש לברך את בניו ויעקב- שהפך להיות הבכור, מקבל את הברכה הגדולה יותר. עשיו במעמד זה מבין את גודל הטעות שלו ואת התוצאות שלה- הוא הפסיד. מאז טבועה בעשיו קנאה כלפי יעקב.
הגויים, לפחות חלקם, משורש עשיו והם נושאים שנאה זו בליבם ומאז רודפים אותנו.

בתכל'ס, זה לא מעניין אותנו כ"כ מה הסיבה, 'בא לנו' שזה פשוט יסתיים, שהחיים יהיו טובים שלא יהיו בעיות לא במישור הלאומי ולא במישור הפרטי.
או כדברי השיר הידוע "ריבונו של עולם, אם נדבר גלויות, לפעמים אין לי כח בעולמך להיות"..
ביום שישי האחרון, שהרהרתי בעוד משפחה שהולכת ללוות בן צעיר אל קברו, חשבתי לעצמי שכל פיגוע מסמן אותנו. את אלה שנפגעים באופן אישי ואת אלה שקשורים באופן כללי.
כל אירוע כזה או אחר של אנטישמיות, של רצח עם מסמן במדבקה "אתה יהודי" "את יהודייה", יש אנשים שיסתכלו על זה בתור גורל, אני מרגישה שזאת תזכורת משמיים שאומרת "את חלק מתהליך, את חלק ממשהו גדול שקורה בעם ישראל, את מביאה את הגאולה, את נמצאת בגאולה ואת כשלעצמך גאולה!"

תפקידו של עמ"י הוא להיות "אור לגויים", אנחנו לא סתם העם הנבחר, לא נבחרנו כדי לחיות לעצמינו. אם היינו חיים לעצמינו אז באמת כל השאלות שלך נשארות ללא מענה! היינו לוקחים את הרגליים והולכים לכל מקום שרק ייתנו לנו לחיות בשקט, בלי פיגועים.
אבל נבחרנו, סומנו, ומאז עקדת יצחק אנו מנסים למלאות את תפקידנו, "לתקן עולם במלכות שדי"- כן, זאת בטח סיסמא ששמעת ולעסת. אבל זה בול מה שאנחנו צריכים לעשות. איך מתקנים עולם? מתקנים את עצמינו! כאשר אנחנו מתוקנים אנו דוגמא לעולם, אנחנו סמל לאהבה, לשלום, לאחדות, למה שתרצי.

מאז עקדת יצחק עברנו הרבה בדרך, "פיגועים" זה האופנה של השישים- שבעים שנה האחרונות, אבל לפני כן לא היו חסרים פוגרומים ושלא נדבר על השואה.
זה חלק מהזיכוך שלנו, קטונתי מלהסביר תהליכים היסטוריים.

"אדם לעמל יולד", נולד כדי לעבוד, כדי לתקן ולא כדי שהכל ילך בקלות. אם הכל היה מושלם לא היה צריך לברוא עולם ובטח שלא היה צריך אותנו. אם את פה סימן שצריך אותך, כשאת מתקנת את עצמך עובד את ה' את שותפה בבריאת העולם, בתיקון העולם. זה באופן פרטי, אבל כל אחד מאיתנו, כל אחד פרטי שייך למשהו כללי עם תפקיד לאומי. לפעמים חלקים מהכלל (פרטים) מוכנים למסור את הנפש כדי שהכלל ישמר ויתקיים בצורה נורמאלית.

איך אפשר להכות ככה במשפחה אחת?
את האמת שאין לי הכח לנסות אפילו להסביר דבר שכל כך גדול ממני!
אני מעריצה את האישה הזו, מרים פרץ, וכולי עפר לרגליה על הכח לעמוד ולהישיר מבט לעמ"י. במחשבה שנייה, אולי שהיא מסתכלת עליי, או עלייך, בתור סתם בנות אלמוניות, הלב שלה מתרחב.
עלינו בדיוק נפלו בניה, על האלמוניות, על האחד הבלתי תלוי בדבר.
מסיבה אחת בלבד, היותנו יהודים. הם מתו בשבילנו ואנחנו נמות בשביל מישהו אחר, אם יהיה בזה הצורך.
כי כולנו תלויים וקשורים זה בזה, ועד ביאת גואל, אם נצטרך לעמוד על זכותנו על הארץ, על העם ועל התורה בגופנו, אנחנו נעשה זאת.

באשר לתשובות, איך ה' עושה כזה דבר במשפחה אחת.
צר לי.
לי אין תשובות ולא נראה לי שיש למישהו תשובות.

כמוך, אני לא יודעת חשבונות שמיים, ואני בשעות כאלה מנסה להזכיר לעצמי שכל מה שנעשה נעשה לטובה- לאו דווקא טובה שניראת בעניים שלי, אלא טובה כללית אלוקית שה' מנהל את העולם.

כשיבוא משיח בן דוד, יעמוד אליהו ויסביר לנו את כל הדברים הלא מובנים הללו.
לבינתיים, אני חושבת שיש לנו הרבה מה ללמוד מהדמות של מרים.
לא נראה לי שהיא הוציאה את ספרה כדי שנרחם עליה, היא באה לחזק עם, לחבק עם, לי אין ספק שהיא אמא של כולנו.

איזה רגישות מטורפת יש לך לעמ"י, זה מדהים!
את מוזמנת להמשיך ולברר כל נקודה בשאלה, אם משהו לא היה מובן, ובכלל!

מעריכה ממש,
תמר
tomight100@gmail.com