זקוקה לעצה

שלום לך
אני חושב שכמסתפקים במועט ולא קונים דירה יקרה - בגדים יקרים מוצרי מותרות - או מחזיקים רכב (כשאין אילוץ מצד העבודה )ניתן לעבוד במשרה חלקית לחיות באיזון כלכלי וגם לחסוך ולהיות עם הילדים.

אינני מכיר אותך באופן אישי לכן אומר באופן כללי שלהיות עם הילדה שמונה חודשים במקום לצאת לעבוד נראה כפינוק מיותר שיש לו מקום רק במשפחות שהבעל עובד שעות רבות ובמקצוע בעל הכנסה גבוהה או שההורים תומכים ויש רווחה כלכלית גדולה. אבל לרוב האנשים הפשוטים אין רקע כזה ולכן צריך להשלים עם העובדה הפשוטה שהחיים דורשים מאמץ .

יחד עם זאת [את לא אמורה להרגיש כפי שאת מתארת] וכנאה שיש לכם בעיה שאתם לא מסדרים נכון את חייכם. גם אשתי עובדת שעות רבות מחוץ לבית תמורת שכר מינימום וגם אנחנו משלמים משכנתא לבד ויחד עם זה החיים שלנו שמחים ואנחנו מוצאים זמן לנוח ולטייל.

הבעיה שאת מתארת היא נחלת רבים היות ולצערנו אנשים רבים אינם מסדרים את חייהם כראוי לא לומדים מקצוע בזמן מבזבזים את השנים הראשונות של החיים ויש שקונים בתים גדולים במחירים יקרים ובנוסף מחזיקים רכב וכך מתקשים לסיים את החודש ונאלצים לעבוד שעות נוספות ולהיות מותשים מהחיים.

אעתיק לך הדרכה בנושא כלכלת בית נכונה מאת הרב אליעזר מלמד שליט"א ואקווה שיועיל לכם ולהרחבה עיינו בספר רביבים באתר ישיבה http://www.yeshiva.org.il/midrash/Hmidrash.aspx?cat=859
בהצלחה אייל משה

הוצאות לעומת הכנסות
כיצד ראוי לאדם לחיות עם כספו? האם להוציא את כל מה שיש לו על מזון, בגדים ודיור, או להיות חסכן ולהשתמש תמיד בפחות ממה שיש לו?
תשובה לכך בפסוק (דברים יב, כ): "כִּי יַרְחִיב ה' אֱלוֹהֶיךָ אֶת גְּבוּלְךָ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָךְ וְאָמַרְתָּ אֹכְלָה בָשָׂר". רק לאחר שירחיב ה' גבולך - תאכל בשר, כמו שפירש רש"י על פי חז"ל: "לימדה תורה דרך ארץ, שלא יתאווה אדם לאכול בשר אלא מתוך רחבות ידים ועושר". כלומר רק אחר שיהיו לו בעדרו כמה וכמה כבשים, ישחוט אחת מהן לאכילה. כמו שנאמר (דברים יב, כא): "וְזָבַחְתָּ מִבְּקָרְךָ וּמִצֹּאנְךָ", אבל לא את כל בקרך וצאנך.

בתלמוד (חולין פד, א) נתנו לזה דוגמה, שאם יש לאדם מנה (מאה זהובים), יאכל ירק בלבד, שהיה המאכל הזול ביותר בימיהם. ואם יש לו עשרה מנים (אלף זהובים) - בנוסף לירק יאכל בשבת גם דגים. יש לו חמישים מנה (חמשת אלפים זהובים) - יאכל בשבת בשר, שהיה יקר מדגים. ואם יש לו מאה מנה (עשרת אלפים זהובים) - יכול לאכול בכל יום בשר.

בתרגום לימינו
במילים אחרות: יש למשפחה חמשת אלפים ש"ח לחודש, תחייה בארבעת אלפים, תתן מעשר לצדקה - חמש מאות, ותחסוך חמש מאות. יש למשפחה שבעת אלפים, תשפר מעט את חייה, תחייה בחמשת אלפים, תתן מעשר לצדקה - שבע מאות, ותחסוך אלף ושלוש מאות. יש לה עשרת אלפים, תחייה בששת אלפים, תתן למעשר אלף, ותחסוך שלושת אלפים. ואם יש לה עשרים אלף לחודש, תחייה בתשעת אלפים, ולגבי הצדקה, אולי כבר ראוי שתיתן לצדקה חומש, כלומר ארבעת אלפים, ותחסוך שבעת אלפים. 2

העניים שהעניות רודפת אחריהם
אבל, מציינים שם חז"ל שיש דורות ויש אנשים שמצבם כל כך רע, שהם גם עניים, וגם חולים. הם אינם מסוגלים לחסוך, כי כל אימת שמזדמנת להם איזו פרוטה לפורטה, הם נאלצים לקנות בה איזה מאכל להשיב את נפשם. עליהם נאמר הפתגם: "אחר העני הולכת העניות". הם תמיד במינוס בבנק, ועליהם לשלם עליו ריבית. הם מטפלים בשיניהם רק כשכבר אין להם ברירה, ובמקום לשלם עבור טיפול רגיל הם צריכים לשלם פי שלושה עבור טיפול שורש. אם ילדיהם מתקשים בלימודים, אינם מסוגלים לממן להם שיעורי עזר, וכך ילדיהם לא יצליחו בלימודיהם ולא יזכו במקצוע מכובד, ואף הם יהיו עניים. מפני שהם עניים הם פטורים מלהפריש מעשר כספים ממשכורתם, אבל גם ברכת העשירות הבאה בעקבות נתינת המעשר לא תגיע אליהם.
זהו מצב נורא. במצוות "וְהֶחֱזַקְתָּ בּוֹ" (ויקרא כה, לה) נקראנו לפעול כדי להוציאם ממעגל העוני.
ופעמים שהקב"ה מזמן לעני פתח להשתחרר מקללתו, ושולח לו מעט כסף, ומשפר את מצבו הכלכלי. ואזי הוא בנסיון קשה: אם ידע לנהוג בכספו כראוי, יפריש מעשר כספים ויחסוך - יתעשר. אבל כשהוא שב ומבזבזו לריק, הרי הוא חוזר ונופל לעניות.
הכלל הוא שכל אדם שיכול - צריך לחסוך. בחסכון הכסף לא מתבזבז ועוד עושה פירות (רווחים בהיתר עיסקא). ואם יתעשר - אין בכך פגם, יוכל לנהוג במידה טובה ולהפריש חומש מרווחיו לצדקה, ואף להעלות את רמת חייו.

המתקשים לחסוך
ולא כמו אותם אנשים שככל שהם מרוויחים יותר, כך הם מבזבזים יותר. יש לו עשרת אלפים הוא חי בשלוש עשרה אלף. יש לו ארבעים אלף ש"ח לחודש הוא חי בחמישים אלף ש"ח לחודש, ומתלונן שקשה לו לגמור את החודש, ובמיוחד קשה לו לתת מעשר לצדקה, ולכן בלית ברירה הוא נאלץ לתת פחות וגם זה הרבה מבחינתו. יהיו שישאלו: איך מוציאים חמישים אלף ש"ח לחודש. אל תדאגו, זאת לא בעיה, אפשר לקנות דירה שעולה מיליון דולר, ורהיטים משובחים במחיר כפול או משולש, וכן הלאה.
כדי שאדם יוכל לחסוך, הוא צריך לפתח את הצד הרוחני שלו. ללא זאת, הוא חי כבהמה, שכל אוכל שמניחים לפניה היא זוללת עד שבטנה מתפקעת. הוא אינו מסוגל לרסן את עצמו, מפני שכל חייו מוקדשים להנאות מגושמות. כל כסף שיש לו הוא חייב להוציא, והוא מצליח לשכנע את עצמו שזה לא מותרות, שהוא אכן מוכרח לבזבז את כל כספו.
הכסף של האנשים הללו הוא כסף מת. כסף שאין ממנו תועלת, שמתבזבז על הנאות חולפות שדבר לא נשאר מהן לטווח ארוך. וראו זה פלא, אחר כל ההשקעות העצומות בדירת פאר, במכונית פאר, ברהיטי פאר, הם עייפים נורא, אין להם כוח לגדל ילדים, הם לא מסוגלים להוליד יותר משניים שלושה ילדים. גם עם שני הילדים קשה להם להסתדר, הם מוכרחים לצאת לחופשות ארוכות בבתי מלון מפוארים. לכן הם לא יכולים לתת מעשר כספים לצדקה, ולפעמים, מוכרחים להודות, קשה להם לגמור את החודש, הם נאלצים לחיות במינוס. החיים קשים.

היודעים לחיות
ויש שמרוויחים עשרת אלפים ש"ח לחודש, ומקימים משפחה גדולה, ומשקיעים בחינוך ילדיהם. הם קונים בית באחת ההתנחלויות, או בפריפריה הזולה. אין להם כסף לשיעורים פרטיים, אבל הם משקיעים בילדיהם, מחנכים אותם ועוזרים להם בשיעורי בית. בכל חודש הם חוסכים. כשהילדים יגדלו, בעזרת חסכונותיהם יחתנו אותם ויסייעו להם בלימודיהם המקצועיים. הכסף שלהם חי. מכל שקל ושקל שלהם צומח דבר אמיתי. הם יזכו לראות את בניהם כשתילי זיתים סביב לשולחנם. אשרי חלקם.

כיצד ילמד אדם לרסן עצמו
אנשים רבים מתאוננים, כי אלף פעמים החליטו לא לבזבז את כספם לריק, ולא הצליחו. מה יעשו כדי ללמוד לנהל את כספם כראוי?
אכן אדם שכל מאווייו נתונים להנאות חומרניות חולפות, יקשה עליו לרסן את עצמו. כדי להתגבר על התאווה לקניית מותרות, צריך לפתח עולם רוחני עשיר ומספק.
עם זאת, תופעה מצויה בקרב אנשים רוחניים שלעיתים מבזבזים את כספם בטיפשות מחפירה, וזה מפני שהרוחניות שלהם תלושה ומנותקת מהשיקולים הריאליים. השילוב הנכון בין ערכים ושיקולים ריאליים הוא המתכון להצלחה. הערכים הם האור והשיקולים הריאלים הם הכלים.
אחת המצוות שמחנכות לכך היא מצוות מעשר כספים (דברים יד, כב). וכפי שפירשו חכמים "עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר" - עשר כדי שתתעשר. אדם שמתרגל לתת מהונו לטובת הזולת ולשם לימוד תורה, לומד שלא להיגרר אחר תאוותיו. ומתוך כך הוא מסוגל גם לחסוך. עליו תחול ברכת ה' והוא יתעשר.