שאלה
שלום וברכה
רציתי להתייעץ איתך בנוגע לעתיד שלי.
קודם אני אספר על עצמי,אני שמיניסט בן 17 וחצי ונמצא כרגע במסגרת של"פ של בני עקיבא(שמינסטים לעיירות פיתוח) בעז"ה שנה הבאה אני הולך לישיבה הגבוהה בחברון,התיכנון שלי הוא ללמוד 2 וחצי-3 שנים בישיבה ולבנות את העולם הרוחני שלי(אבל יש עוד זמן ונראה מה יהיה) ואח"כ לשרת 3 שנים בצבא בקרבי בעז"ה מתוך רצון לשרת את המדינה,ולנסות ככל יכולתי לשפר את הצבא בקטע הרוחני.
אני מרגיש סה"כ שעוד שנתיים נגיד,אני כבר יהיה מוכן להתחתן(ברור שיש לי עוד הרבה לעבוד על עצמי בהמון דברים אבל עדיין זאת הרגשה כזאת)
מה לפי דעתך לעשות,לחכות עד שהכל יסתיים כולל הצבא,ואז לחפש בחורה בעז"ה?כי אם אני יימצא אז יכול להיות מאוד שכל השירות הצבאי שלי ישתנה.
ואם במקרה אני יפגוש מישהי שתמצא חן בעייני,לדחות אותה?האמת שזה לא בראש מעייני כרגע הנושא הזה,אבל חשוב לי לשמוע דעה של מה לעשות אם וכאשר.
תשובה
שלום
עניתי על שאלה דומה באתר.
הנסיבות משתנות מאדם לאדם ואי אפשר לענות על שאלה כזו בלא היכרות אישית, באופן כללי נראה שעדיף ללמוד שנתיים שלוש ולאחר מכן לבדוק אם אתה מסוגל ורוצה להתחתן עדיף שתעשה מסלול צבאי מקוצר ואם אתה רואה שחתונה לא עומדת על הפרק (בשנה שנתיים שלאחר מכן) תעשה כפי שתכננת שכן הגמ´ במסכת קידושין (כט, ב) אומרת " שעד גיל עשרים שנה יושב הקב"ה ומצפה לאדם מתי ישא אשה, כיוון שהגיע לגיל עשרים ולא נשא, אומר : תפחנה עצמותיו".
אבל אמרו חכ´ שמי שעוסק בתורה בשקידה, יכול לדחות את הנישואין (שו"ע אה"ע א, ג). יש אומרים עד לגיל עשרים וארבע ולא יותר (יש"ש פ"ק קידושין) ויש אומרים אף מעבר לגיל עשרים וארבע (בית שמואל א, ה).
ואמנם ישנה מצווה חשובה להתגייס לצבא בכדי להציל את ישראל מיד אויביהם, ולשמור על ארץ ישראל שתהיה בידי עם ישראל. ואמרו חז"ל (סוטה מד, ב), שלמלחמה של הצלת ישראל מיד צר - "הכל יוצאין, אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה". וכן פסק הרמב"ם (הל´ מלכים ז, ד).ואף שאמרו (מגילה טז, ב): "גדול תלמוד תורה יותר מהצלת נפשות", הכוונה שערכה גדול יותר, אבל מצד החיוב, כאשר יש מצווה שאין בידי אחרים לקיימה, הרי כל מצווה דוחה את מצוות תלמוד תורה, ועל אחת כמה וכמה מצוות הצלת ישראל מיד צר.
אך נראה שיש חילוק בין החיוב האישי לרכוש יכולת צבאית בסיסית - שבלעדיה בשעת הצורך ייתכן ולא תהיה יכולת לקיים את המצווה להגן על העם והארץ - לבין השירות הארוך בפועל שלגביו כיום יש אחרים שיכולים למלא את מקומך ובמקום שאפשר למצווה להיעשות ע"י אחרים אין היתר לבטל חיוב אישי של מצוות פריה ורביה.
מה גם שבימינו היכולת לקיים מצווה זו תלויה בין השאר בשאלת הפרנסה שכן בחור שרוצה להתחתן צריך שכבר יהיו לו תוכניות מסודרות לעתיד, במה יעסוק וממה יתפרנס. כפי שכתב הרמב"ם (הל´ דעות ה, יא): "דרך בעלי דעה שיקבע לו אדם מלאכה המפרנסת אותו תחילה, ואחר כך יקנה בית דירה, ואחר כך ישא אשה... אבל הטיפשים מתחילים לישא אשה ואחר כך אם תמצא ידו יקנה בית ואחר כך בסוף ימיו יחזור לבקש אומנות או יתפרנס מן הצדקה". וכיום החיים מורכבים יותר, לימוד המקצוע וקניית הבית לוקחים זמן רב, ומי שיעכב את נישואיו עד אז, יצטרך לדחות את נישואיו עד לאחר גיל שלושים ואף יותר.
ומנגד ביטחון המדינה אינו תלוי אך ורק בשירות הצבאי. הנה יש לנו בעזרת ה´ חיילים רבים שמוכנים להתנדב ליחידות הקרביות ולשים נפשם בכפם למען העם והארץ, אבל מדיניות קלוקלת ממסמסת את הישגיהם. במדינה מודרנית דמוקרטית יש ערך עצום לדעת הקהל. ואת דעת הקהל קובעים בעלי הון ששולטים בתקשורת, ואישי חברה וציבור. הנה למשל, שני ראשי הממשלה האחרונים, אהוד ברק ואריאל שרון, נבחרו בעזרת סכומי עתק שהושגו בדרכים לא כשרות. עמותות ושאר מיני שחיתויות. בכסף הזה הצליחו להפעיל מערכת תעמולה יעילה שהטתה את דעת הקהל לטובתם. לבעלי ההון, למנהלים הבכירים, לחוקרים, בעיקר בתחומי הרוח והחברה, יש השפעה מכרעת על קיומה וביטחונה של המדינה. והליכה לתחומים הללו עשויה להועיל יותר לעם ולארץ ולכל הערכים המקודשים שלנו.
ולאור זה נראה שחתונה ולימוד מקצוע קודמים לשירות צבאי ארוך ומי שמסוגל להתחתן ולהדר במצוות פרו ורבו בהקמת משפחה רחבה מבוססת ואידיאליסטית - למען עתיד העם והמדינה כדאי שיסתפק במסלול צבאי מקוצר.
ולהלן הרחבה ומקורות לנאמר בתשובה מספרי הרב אליעזר מלמד שליט"א ועיין בספרים באתר ישיבה
http://www.yeshiva.org.il/midrash/shiur.asp?cat=506