זיווג לעומת א''י

שאלה

שלום לכבוד הרב.

אני בחורה בת 21 וחצי. יצאתי עם כמה בחורים אבל זה הסתיים לרוב בפגישה אחת.

לפני כשבוע הכירו לי בחור. בפגישה איתו קרה לי משהו שלא קרה לי עם אף אחד אחר. שנינו מרגישים אותו דבר. אני מסתכלת עליו ומרגישה שאני יודעת שזה הזיווג שלי. אני רואה דרך העיניים שלו שיש ביננו חיבור. אני לא יודעת אם קיים דבר כזה והאם יש לייחס לזה בכלל משמעות.. (יצאנו עד כה 3 פגישות וסיימתי את זה מיד אסביר למה) חשוב לציין שמבחינה שכלית הכל מתאים ויש ביננו הסכמה על דברים מהותיים.

יש בעיה אחת גדולה!

הבחור גר בשיקגו והגיע ארצה ל3 חודשים על מנת "למצוא כלה.." אבל הוא לא יכול לחזור ארצה בשנה ואולי בשנתיים הקרובות כיוון שהוא חלק מעסק משפחתי משגשג שם. הבעיה שהוא אפילו לא יודע מתי יתאפשר לו לחזור!

אני לא רואה את עצמי חיה איתו שם. כשאני מדמיינת את זה אני רק רואה את עצמי משתעממת כל היום ומחכה לו שיחזור מהעבודה..שלא לדבר על זה שזה ממש לא מוצא חן בעיני ההורים שלי שאני ארד מהארץ.

בנוסף אני גם לא מבינה אותו, הוא מצהיר שלהתחתן זה המטרה הראשית שלו כרגע אבל הוא לא עושה דבר- הוא תלוי לחלוטין במשפחתו ועד שהם לא מוכרים את העסק -הוא נשאר שם.

אתמול כשנפרדנו הוא אמר לי שאם הוא יחזור בשנה הקרובה ארצה הוא בטוח יתקשר אליי.

אני לא יודעת מה לעשות. אני מרגישה שאולי אני מפספסת את הזיווג שלי. אבל מצד שני גם לו יש חלק בזה . האם אני צריכה ללכת עם מישהו שלא אכפת לו לאבד אותי? הוא אמנם מצהיא שזה כן חשוב לו אבל הוא פשוט תלוי ולא יכול לעשות דבר. אני אישית מאמינה שבחור בגילו(30) שפוגש סוף סוף מישהי שהוא רוצה הוא אמור לעשות הכל כדי שזה יתממש! קשה לי לבחון את המצב מהצד שלו, אני לא מצליחה להחליט אם הוא סתם אגואיסט או שבאמת אין לו מה לעשות בנידון.

אשמח לעצתך!

תודה .

תשובה