שאלה
שלום לך כבוד הרב
אני בחורה שלא הייתי מגדירה את עצמי כדתייה , אבל מאוד מאוד מאמינה באלוהים ובאמת יודעת שהוא זה שנמצא שם למעלה ואחראי על הכל.. יכול להיות שבעתיד אפילו אני כן רואה עצמי כדתייה אבל היום אני בת 21 ועד היום חייתי אורח חיים חילוני לכל דבר ואני נהנית ממנו.. לפני כשנה הכרתי בחור והתחלנו לצאת . תמיד ידעתי שהוא דתי. הקשר בנינו היה מדהים, אנחנו מכירים כל כך טוב אחד את השנייה פשוט קוראים אחד את השנייה הכל בנינו מושלם אוהבים בטירוף מבינים , מתחשבים ועושים הכל הכל.. אני לא יודעת אם אהבתי כך בכלל בחיים שלי ואותו דבר לגביו.. אני אפילו לא יודעת איך לתאר במילים את מה שאנחנו מרגישים אחד כלפיי השנייה.. מוכנים באמת לעשות הכל, איך אומרים "ביחד באש ובמים" :) .. אבל עם התקדמות הקשר שלנו הוא התחיל לדבר יותר ויותר על דת, ואני מה לעשות קצת לא קרובה לעניין הזה כמוהו( לצערי).. ורק זה הדבר היחיד שיצר בנינו את הפערים שנהיו פתאום..התחיל לדבר על ענייני קדושה וטהרה , היה אומר שכל פעם שאנחנו שוכבים "הלב שלו בוכה" ועוד כל מני דברים כאלו.. אני כעקרון מבינה מאיפה זה בא אצלו כי הוא מאמין זה וזו האמת שלו.. לפני כמה ימים הוא בא ואמר לי שלצערו הוא הבין שהוא לא יכול להתחתן איתי כי אנחנו באים ממנטליות שונה ..אני מצידי אמרתי לו שאני מוכנה ללכת לקראתו בעניין הדת ולהתחיל לשמור שבת ואפילו נידה.. הוא אומר שאם זה לא מבפנים זה לא שווה כלום.. הוא תמיד אומר ש:" בית יהודי אמור להיות מבוסס על קדושה וטהרה" .. ואני שואלת את עצמי ואותך כבוד הרב מה יכול להיות יותר קדוש וטהור מגבר ואישה שאוהבים אחד אתה השנייה אהבת אמת, אהבה שלא תלוייה בדבר? הוא פשוט בא ונפרד ממני ואמר שהוא אוהב אותי ותמיד יאהב והוא מייסר את עצמו כל יום וכל היום על זה שהוא לא איתי אבל הוא מרגיש שהוא בוגד בקב"ה על זה שהוא איתי..
מה שאני רוצה לשאול זה את דעתך כאיש שמבין עניין האם שווה לפרק משהו כל כך טוב שיש בנינו, את כל החביור, ההבנה והאהבה העצומה בשביל אי ההבנה הזאת שנוצרה בנינו? אני חושבת שניתן לגשר על הכל.. אני חושבת שאלוהי היה רוצה שאנחנו, בתור אנשים שהוא ייצר אותנו ונתן לנו הכל, היה רוצה שנהיה מאושרים ושמחים.. אני חושבת בנוסף שהדבר הכי מואר , הכי קדוש, טהור ונקי שיש בעולם הזה זה אהבה ואם כבר מוצאים אותה אז צריך להלחם עלייה בכל הכוח כדי ל
תשובה
שלום וברכה!
את שואלת אותי מה אני חושב ואענה בכנות המלאה וסלחי לי מראש אם אשמע אכזרי במקצת.
הסתכלות שלך מאד מאד חילונית והדבר מובן ואין שום טענות כלפיך, הרי לא קיבלת חינוך אחר, אינך מכירה ערכי התורה ומטרות אדם בעולם ע"פ תורתנו הקדושה. הנחת שתי הנחות - א. שאהבה זה דבר הכי טהור והכי קדוש. ב. שהקב"ה רוצה שאנחנו בני אדם נהיה מאושרים ושמחים וזה רצונו כמעט היחידי. עתה אסביר את הדברים ממבט תורני.
נכון שאהבה זה דבר קדוש, טהור ונשגב. אך יש גם אהבה טמאה ושנואה ע"י הקב"ה. הקב"ה אמר לנו בתורתו איזו אהבה נשגבה וטהורה ואיזו שנואה עליו. אהבה שהיא מתחילה מבסיס רוחני בלבד ומגיע לשיאה בשיא טהרתה כאשר היא נהפכת לדבקות איש באישתו גם באופן פיזי, אך זה רק לאחר התקדשות של נישואין כאשר שכינה נכנסת בין בני הזוג ואז הם ממשיכים את היצירה ונהפכים לאדם השלם. כלומר אהבה שמקבלת פן רוחני גבוה מאד שפן הפיזי מתוך הרוחני רק לאחר הנישואין, היא היא האהבה הנשגבת והטהורה. אך גם בין איש ואישתו יש מצבים כאשר החיבור חייב להיות רק ברובד הרוחני ולא פיזי ואלו ימי הנידה, אחרת הכל נהפך לתועבה בעיני ה'. אהבה פיזית כאשר היא בימי נידה או עם אישה שאינה אישתו של האדם או אישה האסורה לאדם בעריות, כגון אישתו של אדם אחר וכו', כמה שלא תהיה חזקה וטהורה בעיני אדם, היא שנואה ע"י הקב"ה והיא תועבה, היא טמאה, היא לא טהורה, היא פוגעת בנפשו של האדם והורסת אותו מבפנים מבחינה הרוחנית ובסופו של דבר גם גשמית. כלומר היא רק נראית בעיני האדם כטהורה, אך למעשה זה שקר, זה לא נכון, זוהי הטומאה. זו הסיבה שהבחור שאת כ"כאוהבת הרגיש שהוא חי בטומאה וזה נכון - הוא באמת היה חי בטומאה ובמשהו שנואה ע"י הקב"ה, הוא השחית את נפשו ולכן הוא החליט לברוח כי לא יעמוד מול יצר.
הנחה השניה היא שהקב"ה רוצה שנהיה שמחים ומאושרים. זה נכון מאד, אך לא בכל דרך ולא בכל דבר. הקב"ה רוצה שנהיה שמחים ומאושרים מתוך חיי קדושה וטהרה, מתוך משמעות רוחנית של החיים ולא מתוך הנאות פסולות ואסורות. כי אדם יכול להרגיש מאושר ושמח, אך למעשה הוא משחית את עצמו ואין דבר מעציב יותר מזה. אדם עם חוש רוחני מפותח מרגיש את זה ואינו מרגיש מאושר יותר, אלא הוא סובל מזה. אם נמשיל את הדבר, אז נאמר אדם שמח ומאושר מתוך אכילת בשר שמן מאד, עישון סגריות, שתיה וחיי הנאות, אך כאשר הוא מתחיל להרגיש לא טוב, כאשר בגיל 40 מגלים שיש לו סרטן בגלל החיים שלו, הוא מפסיק להיות מאושר והוא סובל ומצטער. וכהמשך לאותו משל אדם שיש לו מודעות לגוף שלו יתחיל להרגיש שמשהו רע מתרחש הרבה לפני השלב של אין חזור ויתחיל לעשות הכל כדי לצאת מהחיים ההרסניים כאלה, כדי לשמר לפחות משהו מהנשאר מבריאותו. הוא כבר לא שמח ולא מאושר ממה שעשה והוא מחפש כל דרך כדי לתקן ולמזער את הנזק. כך הבחור שאת אוהבת ככל הנראה הרגיש שאושר שלו יעלה לו ביוקר ורק יפגע בו ובסוף חייו לא יהיו מאושרים כלל כי את התחלית ברייתו - להתקדם מבחינה רוחנית, להגיע לפסגות של רוחניות ולדבוק בה' שאין הנאה ואושר גדולים מזה, הוא יפסיד.
לכן אגיד בשיא הכנות, למרות הכאב שלך שאותו אני מבין מאד, הבחור עשה את המעשה הנכון - הוא הלך להציל את נפשו, הוא הלך לצאת מחיי טומאה ולחפש חיי טהרה. עליך להבין אותו.
ברם, את צודקת שניתן לגשר בין הדברים, ניתן לעשות הכל כדי להציל אהבה. אם תחזרי בתשובה, תקפידי לשמור על כל הקשור למערכת תורה ומצוות בסוף התהליך שלא יהיה קל ולא יהיה קצר, תפסיקי כל מגע פיזי עם הבחור אז אולי תוכלו להקים בית בישראל על ערכי קדושה וטהרה. אך חלילה לך לעשות את הדברים מתוך אונס ואילוץ כדי לשמר אהבה. זה לא ילך. זה יתפרק בסוף. תהיי מתוסכלת בחייך. השינוי חייב לבוא מתוך עמקי הלב ומתוך הרצון הכן שלך להתקרב להקב"ה ולחיות חיי קדושה וטהרה. כאשר תעשי זאת מתוך הרצון הפנימי, תתמלאי בקדושה וטהרה ואז ייווצר מצב שבו תוכלו לבנות ביתכם על ערכי תורה, על בסיס קדושה וטהרה. מצד שני הבחור יכול להתפשר ולקבל אותך כפי שאת, אז הוא יכנס למצב של אונס וישלם מכיר כבד שלא בטוח שיסלח לך עליו. כלומר הבית היהודי צריך להבנות מתוך השקפה וערכים דומים ומשותפים, אחרת הבית מיועד לפורענות.
בסוף הייתי רוצה לבקש שוב סליחה על האכזריות מצידי. אך כנות והבנה עמוקה של שורש הבעיה שווה את האכזריות הזאת, כדי שלא יהיה כואב הרבה יותר אח"כ גם לך וגם לבחור.
בברכה,
חיים בריסק