שאלה
שלום רב,
הכרתי לפני יותר משלושה חודשים מישהי, שנינו מעל גיל 30, אקדמאים, במטרה להתחתן. אנחנו מערים שונות (במרחק של כשעת נסיעה).
במהלך התקופה הקשר הלך והתחזק ומצאנו התאמה מלאה בתכונות, בשאיפות וברמה הדתית.
בתחילת הקשר העליתי את נושא המרחק והסברתי שבמידה והקשר יוביל לחתונה אז מקום המגורים המשותף לאחר החתונה הוא בעיר שלי, הסברתי לה את הסיבות (בעיקר בגלל מקום עבודתי)והיא הבינה והסכימה לכך.
ככל שהקשר התקדם, היא החלה להעלות חששות מהאפשרות לעבור מקום מגורים מאחר והדבר ידרוש ממנה, לטענתה, התרחקות מהמשפחה, הסביבה החברתית והעבודה. לדבריה היא צריכה זמן לחשוב, להתרגל לרעיון וכו'.
החששות באות לידי ביטוי גם בקרירות בקשר. מצד אחד, היא מאוד מעוניינת להמשיך אך הקושי להסתגל לרעיון של המעבר מקשה עליה.היא מודה שהיא קצת מבולבלת. דיברנו על כך רבות וניסיתי להסביר לה שהחשש שלה מוגזם, שין סיבה לדואג וכו'.
המצב שתואר, מעכב את האפשרות להתקדם בקשר, לפחות בשלב זה, והדבר מפריע לי מאוד לאור גילינו והרצון לקדם את הקשר ולאור העובדה שהדבר היחיד שמעכב הוא החשש מהמעבר.
מה לדעתך עלי לעשות ? להמשיך לשכנע אותה ? להיות פאסיבי ולתת לה את הזמן לחשוב ?
האם עלי לקבל החלטה בנוגע להמשך הקשר ומה הכיוון הנכון ביותר ?
בתודה מראש.
תשובה
שלום וברכה
הלוואי וידעתי.
אלא שלא זו בלבד שאיני יודע, אלא שאין דרך כלשהי לדעת מהו הדבר הנכון לעשות. אין נוסחה קבועה בזוגיות. בני זוג מוצאים את עצמם פעמים רבות במצב בו כל אחד רואה את הדברים בצורה אחרת, ואין הם מצליחים בשלב הראשון למצוא דרך שתרצה את שניהם, וזו כנראה לא תהיה הפעם הראשונה שאתם תחיו כך.
מניסיוני למדתי כי הדבר הנכון לעשות הוא לנסות ולרכך את המשמעויות של ההכרעה. לדוגמה, להציע כי תגורו ביחד בעיר שלך למשך שנתיים, ותראו כיצד אתם מצליחים להתקיים, ואחרי שנתיים תדונו מחדש בסוגיה זו. עמדה כזו מרככת את החששות, שכן יש בה "פתח מילוט", ואם אכן החששות שלה יתגלו כמוצדקות - תטכסו ביחד עצה מה לעשות. זו רק דוגמה אחת של ריכוך, כמובן שבהנחה שאכן מדובר בבעיה היחידה בלבד, ואין היא מלמדת על נושאים אחרים שעוד לא פתורים ביניכם.
האם אתם יכולים ללכת בדרך זו ?
כל טוב