שאלה
היה לי זוגיות שנמשכה בערך שנה..זה היה החבר הראשון שלי והייתי אז בת 16,הוא היה חייל בן 21 . אני באה ממשפחה דתייה חזקה וגם הוא..הוא שירת בבסיס מיוחד לחיילים דתיים ולפני כן הוא היה לומד בישיבה.
אני תמיד פחדתי מכל העניין של הזוגיות בגיל הזה כי ידעתי שזה אף פעם לא קשר רציני..אבל כשהכרתי אותו כבר לא יכולתי לעצור את עצמי,שנפגשנו בפעם הראשונה אמרתי לו שאני שומרת נגיעה,כי לא ידעתי אם אני אוכל לסמוך עליו,אז ליתר ביטחון לא רציתי מגע איתו.
הוא הסכים וככל שעבר הזמן הבנתי שהוא רציני ושאני יכולה לסמוך עליו אבל משום מה עדיין שמרתי נגיעה,גם הוא תמיד עודד אותי ואמר לי שאני בחורה טובה וזה מה שהוא רוצה וכל הכבוד לי שאני שומרת נגיעה וכו'..וזה דירבן אותי להמשיך לשמור נגיעה,הוא גם הבטיח לי שהוא יחכה לי עד שנתחתן וכו',והוא היה כ"כ רציני,דיבר עם אמא שלי,קנה לי תכשיט מזהב,דברים רציניים שעוד יותר גרמו לי להאמין לו.
אחרי שנה פתאום הרגשתי שהוא מתרחק ממני,פחות מדבר,אז שאלתי מה קרה,והוא ענה לי שקשה לו העניין של השמירת נגיעה.לא ידעתי מה לענות,מאוד רציתי להגיד לו שמבחינתי אני לא ישמור יותר,אבל פחדתי שהוא יחשוב שאני בחורה שלא עומדת בעקרונות שלה.
אחרי חודש הוא נפרד ממני כי הוא לא יכל להמשיך,אבל מידי פעם הוא היה שולח לי הודעות שהוא רוצה לדבר אבל עד עכשיו זה לא יצא לפועל.ועברו 3 חודשים בערך.
השאלה שלי היא שאני לא יודעת מה לעשות,או לוותר ולנסות להמשיך הלאה,או לנסות ליצור איתו שוב קשר..אם הוא שווה את זה? כי עד עכשיו אני לא מפסיקה לבכות בגללו.ואני עדיין אוהבת אותו בגלל שהוא כיבד אותי ולא חיפש לגעת בי,לדעתי זאת אהבת אמת.
מה לעשות?
תשובה
שחר השלום והברכה
ראשית אומר שיש כאן שמחה עם כאב מסוים
שמחה על מדרגתך הנפלאה לשמור על ההלכה אשריך ואשרי חלקך ויש כאב שאת מתייסרת בגלל שמירת ההלכה
עצתי הפשוטה היא שאם טוב הוא בעינייך תקבעו זמן לחתונה ובזמן היניים שהוא קשה מאד תשמרו לתווך זמן על כללים ברורוים שבטוחני שהוא יסכים כי בעוד זמןקצר יחסית הוא יזכה בך בהיתר אז למה באיסור?
בברכה והצלחה
בנציון