שאלה
שלום רב
רציתי לדעת מס תשובות לשאלות קונקרטיות בחיי:
1. אני בת 27 אחרי אינספור דייטים לא מוצלחים קשר זוגי של כמעט שנתיים ואני לא מצליחה להבין מה אני מחפשת ומה מתאים לי. תמיד חיפשתי מישהו דתי עם מידות וערכים כמוני אבל המשימה הפכה לבלתי אפשרית כל בחור דתי שהכרתי היה מקובע, ״פלצני״ ומתנשא כולם שופטים על פגישה אחת ולא נותנים הזדמנות אמיתית להכרית זה כאילו המרדף אחר האישה המושלמת והכי יפה והכי טובה. אני לא מרגישה שחסר לי משהו , אני בחורה טובת לב מבית מדהים מבוסס על אהבת ישראל ודרך ישראל , אני אקדמאית , נראת טוב וכבר האמונה שלי במציאת מישהו נפגמה לגמריי , גם כשמכירים לי מישהו אני יודעת שזה הולך להכשל אין את אפקט ההפתעה , לעומת זאת היה לי קשר זוגי עם גבר חילוני מדהים שלצערנו ויתרנו על האהבה הגדולה לטובת הדת והאמונה שלי באלוקים, מה עליי לעשות מצד אחד אני אוהבת ומאמינה באלוקים ובדרך שלו מצד שני הרבה יותר נמשכת לבחורים חילונים ולעולם שלהם, הם לא מתנשאים מידות וערכים טובים ונכון לא בטוח שיוצא מזה חתונה אבל לפחות מנסים , ולפי דעתי המגע בין אנשים מאוד מקשר ומחבר בעוד שבעולם הדתי לא ניתן לעשות את זה, זה לא בסדר אז איך אמורים להקשר , בסופו של יום גבר זה גבר גם אם הוא דתי ואם הוא לא נענה מאישה אחת הוא הולך לאחרת וזה התסכול הכי גדול שיש לדתיות היום, שרוצות לשמור נגיעה - וזה דיי קשה בייחוד אם נפלת בעבר .. ולצערי בגילי הספקתי ליפול וזאת בייחוד אם התחושה של המגע עוטפת אותך ומחבקת אותך . אני גם מרגישה שאני אוהבת את המגע האסור הזה ואחכ אני יכולה לבכות ולהיות עצובה לגמרי .. מה עושים???
תשובה
בס"ד
שלום לך,
הנושא שאת מעלה כאוב, והשאלה שלך קשה באמת.
ניכר שאת בחורה אינטלגנית ורגישה, וודאי לא בכאן היא ההתמודדות.
בכדי להתמסר, צריך במידה רבה להתפשר.
בזוגיות, כל מיני נקודות חשובות בחיים אכן עלולות להתעמם קמעא ולא לזרוח במלוא עוזן וזאת מפני שההתנהלות כבר לא פרטנית, אלא משותפת.
ככל שאנחנו מתבגרים, אנחנו מתפתחים ומשתכללים, כובשים תחומי חיים ומעמיקים את המודעות שלנו כלפי עצמנו. המודעות המפותחת הזו יוצרת דילמה, כי מחד יש בבחור/ה איתם נפגשים מעלות ויתרונות, מאידך במקרים רבים קיים תג מחיר. ניכר שחתונה פרושה יהיה ויתור על רמת משכל/רגישות/תחביב/השקפה כל תחום בו התפתחנו לבד כברת דרך. בחורה מפותחת כמוך רוצה רמה ורצינות בתחומים אותם דרשת מעצמך, ומיילא הדבר מחייב בן זוג בטווח "מדויק" יחסית לפלחים החשובים לך.
כנ"ל מצד הבנים איתם את נפגשת, המון פעמים גומרים אחרי פגישה ראשונה בגלל משהו שחסר להם במבט ראשון, וזה יכול להיות כמעט כל דבר. בגיל צעיר יותר יש יותר פתיחות למשא ומתן, ולעיתים בגיל מבוגר יותר, נראה לא מתאים?- ממשיכים לבא/ה בתור.
אני מודה שהצורך לוותר מעצמך הינה חוויה בסיסית אצל כל בחורה ובכל גיל, אך לא מעט פעמים כאשר אנחנו צעירים, אנחנו תמימים ומעיזים לחלום, וגם פחות ברורים לעצמנו, ומכאן נובעת גישה פתוחה ומשתלבת יותר, המקילה על בניה משותפת.
זה גם עוזר להבין את ההבדל על פי רוב את ההבדל בקשרים עם בחורים מבתים לא דתיים. אצלם לפי רוב הקשר נבנה הפוך, קרי, טוב לנו ביחד וכיף עכשיו, למה להסתכל למרחק. זה יוצר מקום מאד מכיל ומקבל, אך לפי רוב לא מחייב. ולכן אפילו קורה לפעמים שזוגות לא דתיים חיים ביחד תקופה ארוכה לפני הנישואים, מתחתנים, ומתגרשים אחרי תקופה קצרה.
עכשיו צריך לנסות להבין מה קורה אצלך.
האם מדובר במחזורויות מסוימת?
טיפוס מסויים של אנשים?
משהו בביטחון ובאמון יוצר מעגל של ביצה ותרנגולת?
סך הכל נשמע שאת מעורכת ומקבלת הצעות איכותיות, רק לא מצליח להתקדם.
אם תרצי לפרט יותר מדוע הפגישות נעצרות בשלבים הראשונים, את מוזמנת לעשות זאת למייל:
eyfy156@gmail.com
בשורות טובות
אליהו