שאלה
הרב, אני מכירה כמה בני נוער בגילי (חלקם גדולים יותר), שהם אתאיסטים ודי מזלזלים באמונה ובאל, פחות או יותר. בתור דתייה, קורה לפעמים שהם רובים להתווכח עם מישהו בקשר לדת, ואני הכתובת.
אני לא מרגישה שאני יודעת מספיק בשביל זה, ולרוב הם עושים את זה כדי לתקוף, או לפחות ככה זה מרגיש, ולא כדי לדעת.
האם אני צריכה להתווכח איתם גם כאשר אני מרגישה שאני לא יודעת מספיק (כשאני אומרת את שאני לא מספיק מבינה בעניין מסויים, ושילכו לשאול רב, מזלזלים בי מעט, ואומרים לי שכדי להתווכח עם אנשים כמוהם ולקדש את שם ה' אני כן צריכה לדעת.) וכשזה לא מרגיש כקידוש ה' וכאשר הם רק מתריסים ולא באמת רוצים להקשיב(זה קורה די הרבה)? האם דווקא עדיף שאני כן אנסה לעשות כמיטב יכולתי כדי להציג את היהדות בצורה הנכונה ולנסות לקדם את שם ה' גם כשהרבה פעמים זה קשה לי מאוד?
תשובה
שלום וברכה
אני מבקש להציע לך דרך אחרת לחלוטין.
לוותר לחלוטין על הויכוחים.
אין בהם טעם של ממש, וקשה להניח שאת תשכנעי מישהו מהם. קשה להניח שהם מבקשים את האמת שלך, ויותר מסתבר שמה שהם רוצים - זה להתנגח.
ואם כן, למה לנהל את הויכוחים האלה ?
את יכולה לומר להם שיש שתי אפשרויות. אם הם רוצים להתנגח – אין לך עניין בזה. אם הם רוצים ללבן ביחד את הסוגיה – הם צריכים לשנות עמדה. אמרי להם כי את מוכנה ביחד אתם לנסות ללמוד את הנושא, ובקשי מהם – לצורך הדיון בלבד – שייכנסו הם עצמם לנעליים של אנשים מאמינים, וישאלו את עצמם למה באמת הדת סוברת כך.
לדוגמה: אם הם מתקיפים אותך בנושאי שבת – אמרי להם שלצורך התרגיל והליבון המשותף, שינסו הם עצמם להיכנס לנעליים של האמונה ולמצוא סיבה או שתיים לדבר מסוים שנמצא בשבת. זה משנה לגמרי את השיח, ויצטרפו אליו רק אלה שמבקשים באמת את התשובות. כשזה קורה, תנסו ביחד להבין, ואם לא – אמרי להם שאת תשאלי או תבררי ותציעי תשובה, וביחד תדונו בתשובה וכדו'.
זו דרכה של לימוד תורה.
האם זה נראה לך ?
כל טוב