שאלה
שלום כבוד הרב, מספר שאלות:
א) ראיתי שלא אומרים ויהי נועם במוצ"ש של שבוע שיש בו חג. השאלה היא האם מדובר על השבוע שנגמר, או על השבוע שמתחיל. לצורך העניין, בשבת האחרונה, שהייתה יומיים אחרי שמיני עצרת, היה צריך להגיד ויהי נועם?
ב) האם יש איסור לברך יחף? האם יש הבדל בין תפילת עמידה/ברכת מזון/ברכה רגילה (שהכל וכו').
ג) האם צריך לברך על אוכל שהוכן בשבת? זה פשוט מרגיש לי קצת כמו חילול השם. (מדובר באוכל שהובערה אש בשביל להכין אותו) אפשר להיכנס לעניין שפשוט אסור לאכול אוכל שהוכן בשבת, אבל אם אפשר בכל זאת תשובה לשאלה, זה יעזור לי מאוד..
תודה רבה, ותודה בכלל על כל העבודה הנהדרת והתובענית שאתם עושים פה..
תשובה
שלום לך.
א. אמירת "ויהי נועם" במוצ"ש קשורה לשבוע המתחיל, ואם יש בו יום שאסור בעשיית מלאכה, אזי אין אומרים (למנהג האשכנזים) "ויהי נועם" וכן "ואתה קדוש".
ב. מותר לברך, כולל ברכת המזון, יחף. מותר גם להתפלל יחף, אך אין זה ראוי כל כך, כי בדרך כלל, כשאנו נפגשים עם אדם חשוב, אנו מקפידים להיות נעולים במנעל כזה או אחר (נעל/ סנדל...)
ג. בגמרא כתוב כי מי שמברך על לחם שנאפה מחיטה שנגנבה, אין זה מברך את הקב"ה, אלא מקלל. ברור הדבר, שלחם שנאפה מחיטה שנגנבה, אסור באכילה או הנאה, וצריך להשיב את שווי הלחם למי שהחיטה נגנבה ממנו.
שספר שולחן ערוך, חלק "אורח חיים", סימן שי"ח, סעיף א' כתוב, כי מאכל שהתבשל בשבת ב"מזיד" (בידיעה שהיום שבת, ואסור לבשל בשבת), אסור למי שבישל לעולם, ולאחרים מותר במוצאי שבת. אם המאכל בושל ב"שוגג" (חוסר ידיעה שהיום שבת, או חוסר ידיעה שאסור לבשל בשבת) מותר במוצאי שבת גם למבשל וגם לאחרים.
אם המאכל מותר לאכילה על ידי חכמים, הרי שיש לברך על אכילתו.