וטרנספר של ערבים - מותר???

בס"ד

שלום יניב- מה שלומך?
אני מקווה שאתה לא מקפיד על העיכוב המופלג בתשובה.
פשוט לקראת הימים הנוראים מגיע כזה מבול של שאלות אישיות דחופות ובנוגע לשאלתך צריך קצת רענון מקורות.

התשובה נכתבה בידי ידיד יקר בשם יוסי אליצור ומצורפת להלן:

כמקור הלכתי יש לעיין תחילה ברמב"ם הלכות עבודה זרה פרק י, ואצטט כאן את ההלכה האחרונה בפרק (כל ההלכות מצוטטות מתוך ספרים מוגהים (מהדורת פרנקל או הרב קאפח) כי יד הצנזורה פגעה במיוחד בהלכות בנושאים אלה): "אין כל הדברים הללו (האיסורים למכור לגוי קרקע בארץ וכדומה) אלא בזמן שגלו ישראל לבין האומות או בזמן שיד הגויים תקיפה. אבל בזמן שיד ישראל תקיפה על אומות העולם אסור לנו להניח גוי עובד עבודה זרה בינינו. אפילו יושב ישיבת עראי או עובר ממקום למקום לסחורה לא יעבור בארצנו אלא עד שיקבל עליו שבע מצוות שנצטוו בני נח שנאמר: ´לא ישבו בארצך´ – אפילו לפי שעה. ואם קיבל עליו שבע מצוות הרי זה גר תושב, ואין מקבלין גר תושב אלא בזמן שהיובל נוהג, אבל שלא בזמן היובל אין מקבלין אלא גר צדק בלבד".
הנה לדעת הרמב"ם, ה´קיצונית´ – אין מקום למעבר של גוי בארץ, אם הגוי אינו גר תושב, כלומר: קיבל עליו לשמור שבע מצוות, וגם גר תושב אינו מתקבל אלא בזמן היובל. (חשוב להדגיש שקבלת המצוות צריכה להיות בגלל אלקי ישראל, ולא מדעת הגויים: "כל המקבל שבע מצוות ונזהר לעשותן הרי זה מחסידי אומות העולם ויש לו חלק לעולם הבא, והוא שיקבל אותן ויעשה אותן מפני שצוה בהן הקב"ה בתורה והודיענו על ידי משה רבינו שבני נח מקודם נצטוו בהן, אבל אם עשאן מפני הכרע הדעת אין זה גר תושב ואינו מחסידי אומות העולם אלא מחכמיהם" (הלכות מלכים ח, יא)).
אמנם בפרק י מהלכות מלכים השיג הראב"ד על הרמב"ם, וגם הרמב"ן על התורה חולק וסובר ש´לא ישבו בארצך´ לא נאמר על כל הגויים אלא רק בשבעה עממים (עיין ברמב"ן בדברים כ, י). לשיטתם אין איסור על מעבר ושהיה של גוי שאינו גר תושב בארץ – אך בתנאי שאין לו קרקע בארץ. איסור "לא תחנם" מלמד שאסור לגוי כזה להיות בעל קרקע בארץ – "לא תתן לו חניה בקרקע" (הסוגיא בגמרא היא במסכת עבודה זרה כ, א* ובשולחן ערוך (יורה דעה קנב, ז-ח).). ואין כאן מקום להאריך בחילוקי הדעות (המעוניינים לקבל מאמרים למדניים יותר בסוגיות אלה ישאירו כתובת אי-מייל ונשמח לשלוח לכל דורש ולשמוע הערות והארות).
גם לגר תושב שגר בארץ יש הגבלות, ואחת מהן היא שאסור לו להיות בשררה כלשהי על ישראל (אף לא ממונה על אמת המים), כמבואר ברמב"ם (הלכות מלכים א, ד) ובשולחן ערוך בכמה מקומות.
[לסיכום החלק ה´הלכתי´]: כולם מודים שגוי אינו ´שוה זכויות´ בארץ. אם הוא גר תושב – הוא גר בינינו אך לא שותף לשלטון. ואם הוא לא גר תושב – אסור שתהיה לו קרקע כאן (המשמעות היא שהוא לא יושב כאן ישיבת קבע), ולפי הרמב"ם אסור שתדרוך כף רגלו של גוי כזה כאן בכלל.
[ומה ההגיון שבכל זה?] כמובן שציווי ה´ מתקיים גם בלא הבנתנו, אבל כאן נראה שההגיון ברור, כיון שהוא כתוב בתורה במפורש: "לא ישבו בארצך פן יחטיאו אותך לי". במובן הפשוט ביותר: העולם נפל (ככתוב בפרשות בראשית ונח אותן אנחנו קוראים בימים אלה), ותיקונו הוא דרך קבוצה מובחרת שבונה ´עולם קטן´ ומתוקן: "ממלכת כהנים וגוי קדוש". מתוך הבועה המתוקנת הזו נוכל לצאת ולתקן את כל העולם. נוכחות של זרים, שאינם שייכים ל´סיירת´ המובחרת הזו, עלולה לגרום לאנשי התיקון ליפול לקלקול, ולכן הדבר אסור. הסתכלות זו דומה לאב שמרחיק את ילדיו מילדים שגדלו בבתים לא טובים: הם לא אשמים בכך שגדלו בבתים הלא טובים, אבל גם אם האב מאד חפץ בתיקונם – הדרך לעשות זאת היא לגדל את ילדיו בנפרד (לפחות במידה מסויימת, וכגודל הקלקול של הילדים שמסביב כך גדל הצורך בהרחקה). אחרי שהם יגדלו בתיקון הם יוכלו לתקן בלי להתקלקל בעצמם.
הסתכלות נוספת, שנובעת מהקודמת: כאשר אנחנו שליחים מטעמו של ה´ יתברך לתיקון העולם – אנחנו פשוט לא יכולים לסבול נוכחות של כאלה שכופרים בענין באופן נינוח לידנו. דרוש לנו מקום שבו זוכרים שלא לגיטימי להיות כאלה רחוקים מה´. נצייר מציאות דומה: חמ"ל פיקוד דרום בזמן חציית התעלה במלחמת יום הכיפורים. כולם דרוכים לקראת ההבקעה, וכל אחד עושה כל מה שביכולתו כדי לצייד את הכוחות במידע ובאספקה בכל דרך אפשרית. והנה, באמצע החמ"ל יושב על כסא נח קצין, ופותר תשבצים. ´מה אתה עושה?´, שואלים אותו. ´אני חושב שהכל שטויות, הפסדנו במלחמה ועוד מעט שוחטים את כולנו´, הוא עונה. הקצין הזה יזרק מהחמ"ל תוך שניות. אנחנו לא מסוגלים לסבול את ההפרעה לתחושת הדריכות והשליחות, ואת הנינוחות של הגוי בתוך הבוץ של העולם הזה. נכון, אנחנו בדרך לתקן אותו, אבל דרושה לנו ´שמורת טבע´ בה זוכרים היטב מה לגיטימי ומה רחוק מזה.

והסתכלות אחרונה לתשובה זו – המשפחה. "אמר רב ברונא אמר רב: כל הישן בקילעא שאיש ואשתו שרויין בה עליו הכתוב אומר ´נשי עמי תגרשון מבית תענוגיה´" (ערובין סג, ב). כשיש קשר פנימי בין שנים – אין מקום לגורם זר, והגורם הזה מפריע ומזיק לקשר. ארץ ישראל היא מקום דירתו של ה´ עם זוגתו – כנסת ישראל. כאן אין מקום לזרים שמפריעים לקשר, ובודאי שאין מקום לכאלה שמתכחשים ובזים לקשר הזה. (בציור הזה גם גרי התושב נמצאים כאן רק כיון שנוכחותם הכפופה לישראל היא כנוכחותם של עוזרים ומשרתים בבית. אם עוזרי הבית לא כפופים אלא מרגישים חלק מחיי המשפחה – הדבר חמור מאד, ויכול להרוס משפחות וד"ל).
אחרי כל הציורים האלה (שכמובן מפרים זה את זה, ואכמ"ל) חשוב לשים לב לנקודה שעולה מכולם, וחשוב להדגיש אותה בעולמנו המערבי והמנוכר: הקשר שלנו עם ה´ אמיתי לגמרי, ולא נפלנו לראות בו אמת ´יחסית´ ו´חלקית´, ואמת ´שלנו´ שאוהבת לראות ´אמיתות´ נוספות. יהודי אשר הוא חלק אלוק ממעל זוכה לתוקף של אמת במעשיו הטובים, ומכח תוקף זה הוא יכול לפעול בשמאל דוחה וימין מקרבת כדי לקרב את כולם אליו יתברך. זו אחת הסיבות לקושי של העולם ה´נאור´ להבין את ישראל: אצל הגויים הנאורות מצילה אותם מלהתגאות בהבל וריק, וטוב להם – באופן יחסי – לחיות באופן של ´חיה ותן לחיות´. אך אצל ישראל – ´חיה ותן לחיות´ הוא שעמום מר ממות, הוא פספוס של העיקר. אצלם העולם הוא פירמידה, שראשה בשמים, ולא רק עיגול שטוח בו כולם רחוקים באופן שוה מהמרכז. על כן כתב שלמה בחכמתו "צדיק באמונתו יחיה", והזרות החילונית הפכה את זה ל"איש באמונתו יחיה".
לא נכנסתי כאן לדיון הפרקטי אם יש לנו אפשרות לגרש מהארץ את הגוים שאינם מקבלים על עצמם שבע מצוות בני נח (כלומר, שאינם מקבלים על עצמם לא לרצוח ולא לגנוב...). אני חושב שבאמת אין לנו יכולת כרגע ליישם זאת באופן מיידי אך צריך קודם כל שנגדיר לעצמנו שזהו יעד.
לסיום איני יכול שלא להמליץ בחום על הספר ´על ישראל גאוותו´ לר´ ישראל אריאל מישיבת ´עוד יוסף חי´ שפותח פתח רחב כאולם להתבוננות אמיתית במעמדם של ישראל ביחס לאביהם שבשמים וביחס לעולם.

זהו.
במידה ויש נקודה שלא הובהרה כל צרכה- ניתן לשוב ולשאול דרך האתר
או
eyfy156@gmail.com

בהצלחה רבה
אליהו.



ראה גם: היהדות – תורת גזע? (הרב שרלו) http://www.moreshet.co.il/web/shut/shut2.asp?id=9360