שאלה
בס"ד שלום רב,
נאמר לא פעם שחייב אדם להיות עסוק בתורה יומם ולילה..וגם בספרים רבים,כגון ב"פלא יועץ" נאמר שאפילו אם רגע אחד כדי בליעת רוק-ביטל תורה, יתן על כך את הדין...אז השאלה מה הכוונה במדיוק? האם ישנו חיוב ממש לשבת וללמוד כל שניה (כמובן אם אין עיסוק במצווה עוברת),או שהכוונה "להיות עסוק" בתורה זה בהליכות,במחשבה בדיבור ואז ממילא הרי אתה עוסק בתורה..????
תודה רבה!
תשובה
מקובל לומר כי ישנן דרגות בביטול תורה, ואיש איש כפי מעלתו. הדרגה הראשונית והמחייבת ביותר לכך היא בזבוז זמן במובן הפשוט של המילה - אדם המכלה את זמנו לריק ללא שום תועלת לאף עניין.
אך מעבר לכך יחולו גדרי ביטול תורה על אנשים שונים ברמות שונות, כאשר הכלל הוא כי ניצול זמן שגוי, דהיינו עיסוק בדברים נמוכים בשעה שיכול לעסוק בדברים מרוממים יותר ואיכותיים יותר, ייחשב ביטול תורה.
לדוגמה, אדם שיכול ללמוד גמרא בעיון רב, ובמקום זאת עוסק באופן קבוע בלימוד שטחי יותר - ייתכן ויוגדר כביטול תורה.
אך כאשר מדובר בתחומי החיים הטבעיים שנובעים מדרך ארץ שבאדם, וודאי ווודאי שמותר וצריך לעסוק בכך ולהקדיש לכך את הזמן והכוחות הנדרשים. שכן זהו ניצולו המלא של הזמן.
ערב טוב-
עקיבא