שאלה
שלום רב
יש לי שאלה כפרנית במקצת, אך הרב קוק אומר שלכפירה יש מקום חשוב, ו"ייסורין ממרקין" אז אני מרשה לעצמי.
וסליחה מראש על האריכות.
ידוע כי המושג "אלוקים" כמו שמות אחרים של הקב"ה קיימים רק מתוקף מציאותם של נבראים. אם לא היו נבראים - לא היה מי שייקרא לו בשמות.
שאלתי היא האם קיום "עצמותו" אינה למעשה גם דבר שהנבראים המציאו כדי לתת איזה בסיס אופטימי ומושגח למציאות?
למה הכוונה?
לדוגמא - כשאני מתפלל ואומר "עזרי מעם ה' - עושה שמיים וארץ" אם אני באמת מתכוון לכך - הרי שזה מחזק את הביטחון העצמי שלי וכך אוכל להתמודד עם קשיים.
הכופר יאמר שזו תופעה פסיכולוגית גרידא. זריקת מוטיבציוה ובוודאי שזה עובד.
המאמין ה"תם" יאמר שה' שמע את תפילתי ולכן נתן לי כוחות.
המאמין החוקר ייטען ששני ההסברים דומים. הקב"ה עוזר ע"י שנפש האדם מגיבה באופן כזה לפסוק הנ"ל כזריקת מוטיבציה.
אבל האין זה רק דרך להסביר את הדברים?
ומניין לנו שאלוקים "ממש" קיים והנביאים שטענו כי ה' ממש דיבר איתם, לא הסבירו את החוויות שלהם פשוט במושגים של "אלוהים"?
תודה!
תשובה
שלום
ההצעה שלך היא דעתם של מרכס ופרויד, שהאדם ברא את אלהים כצורך שלו (נפשי, מעמדי או אינטרס של המעמד המבוסס לשלוט על העניים).
הצעה זו ודאי נכונה. לו יצוייר שלא היה אל, ודאי האדם היה ממציא אותו על מנת להיטיב את חייו- אין מוות, יש סיבה לכאב בעולם, צדיק וטוב לו בעולם העליון.
אולם בפועל, חוץ מהאמת הזו שיש אינטרס אנושי בהיות האלהים, יש אמת קודמת לה שאינה סותרת אותה- אכן יש אלהים.
את רבש"ע פגשנו בסיני במעמד נבואה של כלל ישראל, והאומה האלהית החיה עד היום ואחוזה בתורת ד´ היא יותר ממאה עדים על קיום רבש"ע, שמוסרו התורני הכריע את העולם כולו ותאוותיו. האדם התעלה מבור האלילות והאלימות למרום העדינות האמונית והמוסר, בכל הדתות המרכזיות כיום בעולם המפותח.
תהליך זה הוא הבעת אמון של האדם באל העברי ובתנ"ך, על אף שרבים מהערכים המוסריים ובייחוד ערכי התושב"ע לישראל נוגדים את האינטרס האנושי הבסיסי של תענוגות. היהדות מחנכת לגבורה על החומר והובלה שלו בידי הרוח, דבר שלו היה מומצא היה הפוך בתכלית.
כל טוב