ה' אבא ומלך, מה זה אומר?

שלום אמוץ. מה שלומך? איך אתה מרגיש? מתחילת דבריך, אני מבין שאתה נוהג 'לבקר' בשו"ת - ישר כוח! יפה לראות שכאשר יש לך שאלה, אתה מתאמץ לחפש תשובה. יפה יותר לראות, שגם אחרי שקראת את התשובה, אתה לא מתבייש ומנסה להבין אותה. אתה מקיים, הלכה למעשה, את המשנה באבות: "לא הביישן למד" (ב, ה).
קראתי בעיון את שאלתך ואת ההפניה ואנסה להתייחס לדברייך. לא כל כך הבנתי, מה הייתה השאלה שהביאה אותך לחפש בשו"ת. מה הפריע לך בהתחלה? אני מנסה לרדת לשורש הדברים ולראות מהיכן נובעת הבעיה. בכל מקרה, אשתדל לענות ככל יכולתי. ברשותך (וברשות מַתִי, העונה על השאלה שבשו"ת), אני רוצה להוסיף קצת על התשובה שקראת בשו"ת. ברור לי, שדבריי עתה לא שייכים באופן ישיר לשאלתך, אך הם חשובים מאוד בשביל ההמשך.

היחס שבין הקב"ה לעם ישראל, מיוצג במקרא (בתנ"ך) בשלושה דגמים: 1. אב ובן. 2. מלך ועם, אדון ועבד. 3. איש ואשה, או מדוייק יותר בעל ואשה. אנסה לפרט קצת יותר על כל דגם.
1[. אב ובן] - המקום הראשון שאנו נתקלים בדגם זה, הוא בפרשת השבוע: "בני בכֹרי ישראל" (שמות ד:כב). כמובן שזה נזכר במקומות נוספים: "וידעת עם לבבך, כי כאשר ייסר איש את בנו ה' אלקיך מיסרך" (דברים ח:ה)* "בנים אתם לה' אלקיכם?" (דברים יד:א)* "שובו בנים שובבים ארפה משובתיכם" (ירמיהו ג:כב) ועוד הרבה.
[2. מלך ועם, אדון ועבד] - דגם זה מצוי בעיקר בנביאים אחרונים ובכתובים: "כי עבדי הם אשר הוצאתי אתם מארץ מצרים, לא ימכרו ממכרת עבד" (ויקרא כה:מב)* "והיה ה' למלך על כל הארץ, ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד" (זכריה יד:ט)* "מי הוא זה מלך הכבוד? ה' צבאות הוא מלך הכבוד סלה" (תהילים כד:י)* "כי ה' עליון נורא, מלך גדול על כל הארץ" (תהילים מז:ב)* "הנה כעיני עבדים אל יד אדוניהם, כעיני שפחה אל יד גבירתה כן עינינו אל ה' אלקינו, עד שיחוננו" (תהילים קכג:ב) וכו'.
[3. בעל ואשה] - דגם זה, אינו מוזכר בתורה (עובדה זאת אומרת דרשני, אך אין כאן המקום להאריך), אלא בנביאים ובכתובים: "אכן בגדה אשה מרעה כן בגדתם בי בית ישראל נאם ה'" (ירמיהו ג:כ)* "וארשתיך לי לעולם וארשתיך לי בצדק ובמשפט ובחסד וברחמים, וארשתיך לי באמונה וידעת את ה'" (הושע ב:כא-כב)* "ואעבור עליך ואראך והנה עתך עת דודים ואפרש כנפי עליך ואכסה ערותך ואשבע לך ואבוא בברית אתך נאם ה' אלקים ותהיי לי" (יחזקאל טז:ח) ואיך אפשר שלא להזכיר את שיר השירים.

אנו רואים אם כן, סיס מקראי נרחב לשלושת הדגמים. מדוע צריכים שלוש דגמים? ברור, מעל כל צל של ספק, שהם באים לבטא משהו, אך מה?
[הדגם של האב והבן מציין בעיקר אהבה והמשכיות]. הקב"ה אוהב אותנו אהבת אב. הוא כל כך קרוב אלינו ואנו אליו. בנוסף לכך, אנו מוצאים כאן קשר-דם והמשכיות. עם ישראל הוא זרע ה' בעולם. כמו שאב לא יכול להחליט שהוא לא אבא פתאום, כך הקב"ה (כביכול) לא יכול להתכחש לעם ישראל. משה רבנו, נוגע הרבה בנקודה זו. עם זאת, לפעמים, אב כועס על בנו: "חושך שבטו שונא בנו" (משלי יג:כד). כשאב עושה זאת, הוא ודאי פועל מתוך רגשי אהבה עזים ורצון לחנך את בנו. ההורים שלי, שיאריכו ימים ושנים, תמיד אמרו לי: 'גם כשאנו כועסים אנו אוהבים'.
[הדגם השני, מציין יותר, יראה וסמכות]. עם, נתון לחסדי המלך הכל יכול. ב'משפט המלך' (שמואל א' ח). העבד מחוייב על פי ההלכה, לשרת את אדונו בכל שעות היום והלילה. המשמעות של כל זה הוא, שעם ישראל מחוייב לעבוד את הקב"ה, ללא פשרות וללא תנאים. חז"ל נסחו זאת במשפט אחד: "אנא עבדא דקודשא בריך הוא" (זוהר, פרשת ויקהל, דף רו'). אשרנו ואשרי חלקנו, שאנו זוכים לעבוד את מלך מלכי המלכים, ישירות, ללא דמי תיווך. כפי שכתב מַתִי, אחת ההשלכות של דגם זה הוא, שאנו מוגנים על ידי הקב"ה ויכולים לפנות אליו בכל עת, בתפילה ובקשה.
[בעל ואשה הם הדגם השלישי. באופן עמוק מאוד, קשר זה מבטא את התשוקה הגדולה שבין עם ישראל לאלוקיו]. בעזרת ה', כשתהיה נשוי, תבין לפתע – בעזרת ה' - עד כמה אתה לא יכול לעזוב את אשתך. עד כמה אתה תלוי בה. איך כל הזמן אתה חושב עליה, גם כשאתה מאוד לא רוצה. השתוקקות מעין זו, צריכה להיות לנו ביחס לקב"ה. דרגה זו, גבוהה ביותר ורק יחידי סגולה מגיעים אליה, אך כולם צריכים לשאוף אליה. מלך ועם, או אדון ועבד. באופן אישי, אני אוהב מאוד את הדגם הזה. כשאני קורא פסוקים המתארים את הקשר שבין איש לאשה, אני מתרגש מאוד, לפעמים עד כדי דמעות.
בנוסף לכך, קיימת תכונה מאוד חשובה בקשר שבין איש לאשתו. זוג שהולך לבנות בית משותף, עושה זאת מתוך בחירה מדוקדקת של בן הזוג. אב לא יכול לבחור את בנו והוא גם לא יכול להתכחש לו. המשמעות העמוקה של אהבת איש ואשה, היא עצם הבחירה. נפגשים שני אנשים, ללא שום קשר ממשי קודם ומנסים לבנות את אחת מחורבות ירושלים, יחדיו. כך גם הקב"ה. הוא בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו. הקב"ה בחר בעם ישראל להיות עם סגולה ואור לגויים. אתה יודע איזה זכות זו? הוא בחר בנו - אתה ואני!!!

עד כאן לא עניתי לעצם שאלתך, אלא רק הקדמתי הקדמות ראויות. אני מקווה שאתה עדיין נאזר בסבלנות, ועכשיו, אשתדל להתייחס לדבריך. אני לא יודע בן כמה אתה וחבל, אך נתגבר ביחד על קושי זה. אפתח דווקא בדוגמה שתשפוך מעט אור על שאלתך.
פעמים רבות, אנשים כואבים ודואבים על כך שהם לא מצליחים לכוון בתפילה. דבר זה כל כך משפיע עליהם, עד כדי כך שהם מסתובבים כל הזמן מיואשים. אם תשאל אותם מה קרה, יאמרו לך: 'אנחנו לא מצליחים להתקרב לקב"ה! הקב"ה לא רוצה אותנו!'. תחושתם, מאוד כנה ואמיתית, אך לא בהכרח נכונה. ברוב הפעמים, הבעיה נובעת מכך שהם פשוט מצפים ליותר מדי. כל חייהם, הרגילו אותם שהכוונות הפשוטות שצריך לכוון בתפילה, הן כוונות האר"י. הם רגילים לשמוע על מקובלים ואנשי תורת הסוד שמייחדים ייחודים. ממילא, כשהם משווים את עצמם לדרגה גבוהה כזאת, ודאי שירגשו רע עם זה! כמו בכל דבר בחיים, ברגע שאנו מצפים למשהו מאוד עליון ונשגב ואנו לא מקבלים אותו, תחושה של כשלון עצום מלווה אותנו. הפתרון לבעיה זו פשוטה. צריך להסביר לאנשים אלו את טעותם. הכוונה שדיברו עליה חז"ל בתפילה, היא לא כוונות וייחודים מכל סוג שהוא. הם דברו על הכוונה הבסיסית ביותר, בה האדם יודע לפני מי הוא עומד ומבין מה הוא קורא מהסידור. ברגע שכאשר אנשים יודעים זאת, הרגשתם משתפרת. עם קצת ריכוז, כל אחד יכול.
לעניות דעתי, זה מה שקורה לך. אני לא חושב שאתה לא מבין את שלושת הדגמים השונים שהצגנו למעלה (גם אם לא ידעת אותם, לא נורא, אז עכשיו אתה יודע). איך שאני רואה את הדברים, אתה חושב שיש בדגמים אלו הרבה מעבר למה שיש בהם באמת ולכן, נוצרת כאן אכזבה גדולה. אתה בעצם יודע את הדברים, אך אתה לא מאמין שאלו עיקרי הדברים.
בתחילת דבריי, ציינתי שהייתי רוצה מאוד לדעת מה מסתתר מאחורי שאלתך. מה הביא אותך להגיב על תשובה שקראת ולא לכתוב שאלה עצמאית. כאן, אני מסיק שבעצם שאלתך בסיסית ועמוקה יותר. אולי קשה לך לראות את הקב"ה בעולם, או שאתה לא מרגיש שהוא שומר עליך. קשה לי לנבא מה באמת מפריע לך.

אמוץ היקר! ניסיתי לכתוב לך לפי מעט הבנתי מה בדיוק רצית להבין.. אשמח מאוד אם תאמר לי אם אכן, לכך התכוונת. האם התשובה עזרה לך? אתה מוזמן לחלוק תמיד. אם לא לכך התכוונת, חשוב מאוד שתקבל תשובה לשאלתך, לכן שאל שוב* אם לא אותי אז מישהו אחר. אתה יכול לכתוב ככל העולה על רוחך, לא משנה לי, אני אשמח לקרוא. זכור: "לא הביישן למד"! כאן המקום להתנצל על האיחור הרב שבתשובה. אף אחד לא 'שכח' אותך חלילה, פשוט ישנן כל מיני פרוצדורות שלוקחות זמן - עזוב, לא משנה. אמוץ כולי תקווה, שכוונתי אותך בדרך הישרה, היא דרך ה'.
מצפה לתשובה
אמיר.