שאלה
בס''ד.
שלום,
ניתקתי קשר לפני חודש בערך עם מישהו שהייתי איתו בקשר במשך משו כמו שנה...סבלתי המון כל החודש הזה,המון בכיות,הצטערות על זה שהתנתקנו בכלל [נפרדנו כי הקטע של הבנייה העצמית עמד באמצע] ואחרי המון מכתבים ששלחתי לו [למרווות ניתוק הקשר] וכל מיני תגובות שלו שאני לא אהבתי..בשלב מסויים התחלתי קצת קצת לנסות לחיות 'בלי' להיות בלעדיו ולהמשיך להנות...וגם הגענו להחלטה שנפתח דף חדש,ושננסה להמשיך לדבר כרגיל כמו שהיינו פתוחים אחד לשני לפני שהכרזנו עך עצמנו כאוהבים.אני בת 14 וחצי,והוא מדריך שלי בבני עקיבא..השאלה שלי היא כזאת: אני לא מפסיקה לחשוב עליו..ברור שלא כמו שחשבתי עליו פעם אבל אני עדיין חושבת עליו ולפעמים שוקעת בבועה של עצמי ושל המחשבות עליו..אני כמעט בטוחה שזה לא טוב..ואני רוצה להפסיק טיפה לחשוב עליו כעל החבר שהיה לי וכמה כיף היה לי איתו..בטח הוא עוד מעט יעזוב את ההדרכה [כי הוא צריך..] משו כמו חודשיים אפילו פחות..אז אני צריכה ממש לנסות שכלית לא לחשוב עליו או שזה ישכח עם הזמן?...תודה מראש.=)
תשובה
שלום וברכה
על אף הרצון שלנו לקבל הכרעות חדות – לעבוד לפי השכל או לתת לזמן לעשות את שלו – החיים לא מתנהלים כך. הם מתנהלים בדרך יותר מורכבת, המחייבת שילוב של מרכיבי החיים כולם. לפיכך, במצב בו את נמצאת הדבר הנכון לעשות הוא ללכת בשני מסלולים במקביל.
א. לא לתת לדברים רק לזרום בעצמם, אלא לעשות עבודה פנימית. ההחלטה לפתוח דף חדש, להמשיך לחיות בלעדיו וכדו' – היא החלטה נכונה. באופן טבעי את ממשיכה לחשוב עליו, אולם ככל שאת עושה עבודה פנימית והתרגלות למציאות החדשה מתוך מודעות לעצמך את מקדמת את ההשתחררות ממנו ואת החרות הפנימית שלך.
ב. יש כמובן גם השפעה לזמן. כאמור, לא בונים על הזמן בלבד, ועובדים עבודה פנימית, אולם את יכולה להיות רגועה בשל הסבירות הגבוהה מאוד שגם הזמן ייטיב עם המהלך החדש בו אתם נמצאים.
כל טוב