התקדמות משותפת. האם היא אמיתית?

מתחזקת יקרה,

קודם כל אני רוצה להתנצל מעומק ליבי על העיכוב הרב. קראתי את שאלתך, וראיתי בדמיוני בחורה שמוטרדת הרבה ותמיד חושבת איך לעשות את הדבר הנכון ביותר על הצד הטוב ביותר, וזאת תכונה טובה ומרשים שהגעת לשלב הזה בגיל כל כך צעיר. ההתלבטות הזאת, היא שמאפיינת אדם מאמין באמת.

אני מבינה שאת מתלבטת בין שני מצבים:
-להיות אמיתית ולעשות דברים רק מתוך כנות, ורצון טהור לעבוד את ה´.
-לדאוג לאיך שאת נתפסת כלפי חוץ.

במבט ראשון, אין התלבטות, נראה ברור מאליו שאת צריכה לשכוח ממה אחרים חושבים. אבל האמת היא, שתפיסת החברה אותך, אינה מיותרת לגמרי. הרב בהר"ן בספרו "החברה והשפעתה" כותב, שה"פידבק" של החברה, עוזר לאדם לדעת שהוא בכיוון הנכון, או להזהיר אותו אם הוא בכיוון ההפוך. כשאדם בתחילת דרכו, מתחזק או חוזר בתשובה, יש מקום להחצין מעט את הפעולות, להראות אותן כלפי חוץ. כך האדם קובע את הדימוי שלו, גם בעיני עצמו וגם בעיני החברה. כשהחברה מחזירה לו פידבק חיובי, זה מחזק את הדימוי הזה אצלו והוא הופך יותר בטוח בו.

לכן, את לא צריכה להסתכל בעין רעה, לא על עצמך ולא על חברותיך. את, וכנראה גם הן, בחרתן בדרך מסויימת, וזו דרך ראויה לחזק אותה ולייצב אותה כלפי פנים וכלפי חוץ. – גם החוץ וגם הפנים – מחזקים את הפנים בסופו של דבר. כמובן שיש לזה שני תנאים חשובים:

1. שנקודת המוצא שלך, היא אמיתית, מתוך רצון לקיים את המצווה, לא רק כלפי חוץ.
2. שהחוץ לא יהפוך לחשוב יותר מהפנים.

זה שלב שאת צריכה לעבור, אבל שימי לב, הוא גם צריך לחלוף מתישהו. המצב האידאלי הוא שאת מספיק בטוחה בעצמך, ובדרכך, ולא תהיי תלויה בפידבקים מהחברה. אבל זה לא יחלוף מעצמו. את צריכה לראות מתי מגיע הזמן – ואז להגיע לשלמות ולהחלטיות, שזו הדרך שלך, וזו את. ולהשקיע אנרגיות ועבודה עצמית כדי שתהיי מגובשת מספיק עם זהותך, ואז לא תרגישי צורך להציץ כל רגע מעבר לכתף, לבדוק איך מגיבים אליך. אך בכך לא נגמרות השאלות והבחינות. גם אז, תצטרכי לעצור מידי פעם ולבחון – איך את בעיני עצמך.

בשאלתך הראשונה כתבת שאת מפחדת להרגיש גאווה, משום שגאווה תגרום לך לדרוך במקום, להגיד שאת "טובה מספיק" ואין עוד לאן להתקדם, וכך לרוקן את כל מה שהשגת ממשמעות. קודם כל תרשי לי לחזק אותך, ולומר לך כל הכבוד, משום שקל מאוד להגיע למקום הזה, לגאווה הזאת, ולעצור. וזה שהבחנת בזה ואת נזהרת – בכלל לא מובן מאליו. אני חושבת שבכך התגברת על ניסיון גדול מאוד.
וגם הרווחת – עכשיו את יודעת לאן עוד יש לך להתקדם. הגאווה היא סוג של מכשול, אבל שתדעי לך שהמכשולים שמוצבים לאדם המאמין הם מכשולים של אהבה, הם באים כדי לאתגר אותך. כשאת מצליחה להתמודד עם מכשול בצורה נכונה, זאת ההתקדמות שלך.

וכמו שהדימוי החברתי שלך אינו מיותר לגמרי, גם למה שתיארת כגאווה יש תפקיד. יש מקום לאדם לומר לעצמו כמה התקדם, וכמה השיג, ולהיות מודע לטוב שבו. ודווקא זאת הענווה האמיתית:
לא לומר לעצמך שאתה לא טוב.
הענווה האמיתית היא לדעת |בדיוק| מי אתה. מה נקודות החוזק שלך, ומהן נקודות החולשה. מה השגת, איפה נפלת, ולאן אתה צריך להתקדם. להיות כנה עם עצמך.
מתי זו גאווה? כמו שאמרת – כשאתה משווה את עצמך לאחרים. אני חושבת שאת מבינה בעצמך שזאת נקודה שיכולה להכשיל אותך, ושיש מקום לשיפור ולהתקדמות.

אני בטוחה שתצליחי!
את מוזמנת להמשיך לשאול גם במייל אם תרצי.
יישר כח

טל שוטנשטיין
Tal.schott22@gmail.com