התקדמות יחד עם 'שמח בחלקו' , איך יודעים את רצון ה'

לשואל היקר, שלום!

שאלת שתי שאלות משמעותיות מאוד.
קודם כל שאלת מה היחס בין ה'שמח בחלקו', לבין השאיפות שלנו להתקדם? האם אנו אמורים לא לשאוף, לא לרצות להתקדם, ולשקוט על שמרינו? בשביל לענות על כך, בא נתבונן מה ההקשר של המלים הללו: 'איזהו עשיר השמח בחלקו'. המשנה עוסקת ב'יצר' לאגור כסף ולעבוד בלי סוף על מנת לאגור ממון, או על מנת להיות יותר מאחרים. יש כאלו ש'חיים' כך! הם עסוקים בעבודה מצאת החמה ועד צאת הנשמה, ולא בגלל שהם צריכים כל כך הרבה כסף על מנת לנהל אורח חיים נורמלי, אלא מסיבות אחרות: לאגור כסף, לחיות חיים נהנתניים, להיות יותר מאחרים (קנאה), וכו' וכו'. אנשים כאלה בודאי שאינם מאושרים! הכסף מבחינתם זו איזושהי התמכרות מייסרת. כמו האמירה המפורסמת 'יש לו מנה [=100 דינרים] - רוצה מאתיים, יש לו מאתיים - רוצה ארבע מאות'. אדם שירצה להתקדם בחיים על מנת להיות יותר מאחרים - לא יגיע מזה לסיפוק, למיצוי - אלא לסבל.
עד עכשיו עסקנו במשנה באבות. בא נעבור לצד השני, כלומר לשאיפות שלנו להתקדמות: מהיכן הן נובעות? אם הן נובעות מקנאה באחרים - בדיוק בהן המשנה באבות עסקה! אם הן נובעות מרצון לפתח את הכשרונות שה' נתן לי, מרצון למלא את השליחות שלי בעולם, מרצון לעזור לאחרים, וכדו' - אלו שאיפות חיוביות, ואין בהם שום פסול!
למעשה, בדרך כלל השאיפות שלנו מעורבות וכוללות כמה דברים: גם רצונות חיוביים, וגם רצונות מבולבלים, כלומר קנאה באחרים, או חיקוי שלהם. לפעמים המעשים שאנחנו רוצים לעשות מתחלקים בין כאלו וכאלו, ולפעמים מדובר ברצון אחד שלנו שיש לו שני מניעים - אחד טוב ואחד פחות (לדוגמא: בחור רוצה לשרת ביחידה מובחרת. יתכן שיש פה גם שאיפה להתנדב לטובת עם ישראל, וגם שאיפה להוכיח לכולם שהוא 'שווה').
זה נורמלי! זו נקודת התחלה טבעית ומשותפת לכולנו. עכשיו מתחיל האתגר שלנו. האתגר הזה הוא כפול:
א. להגביר את אחוז המעשים הטובים שאנחנו עושים: עזרה לזולת, וכדו'.
ב. במעשים הטובים שאנו עושים - להגביר את האחוז ה'אידיאליסטי', כלומר שהכוונה שלנו תהיה כמה שיותר טובה, ושהמעשים הטובים שאנחנו עושים ינבעו כמה שפחות ממידות רעות כמו קנאה, וכדו'.
כמובן שהאתגר הראשון הוא החשוב מבין השניים, כי קודם כל שנעשה דברים טובים, רק אחר כך נטפל בכוונות שלנו...

נסכם:
המשנה לימדה אותנו שלעיתים יש לנו שאיפות לכל מיני דברים, אך המקור שלהן הוא לא כזה שיועיל לנו ולעולם, אלא רק יתסכל אותנו. ממילא צריך לבחון כל כיוון שאנחנו רוצים ללכת בו בבחינה כפולה: א. האם הוא חיובי? כלומר, האם הוא יועיל לזולת ולנו? ב. האם הרצון שלנו שעומד בבסיס שלו חיובי גם הוא?

עכשיו ניגש לשאלה השניה: איך אנחנו יכולים לדעת מהו רצון השם?
השאלה הזו כרוכה בתחושה מתסכלת מאוד, כי אנחנו הרי רוצים לעשות את רצון ה' (ולו מהסיבה הפשוטה שרק זה יצליח!) אך לא יודעים בדיוק מה הוא רוצה! וגם אם יש לנו כיוון, הוא לעיתים רק משהו כללי ומעורפל, ולא כולל התייחסות לפרטים... לעיתים יש תחושה יותר מתסכלת: אנחנו חשים בעקבות כל מיני מאורעות לא שיגרתיים שקורים לנו, שה' רומז לנו משהו, אך לא מבינים מה בדיוק... (מנסיון אישי!).
בראש ובראשונה, צריך להזכיר דבר פשוט: הקב''ה לא בא בטרוניה עם בריותיו, כלומר לא מעמיד אותם במצבים כאלו שהם חסרי אונים בהם ואין להם את היכולת לעשות את רצונו. ממילא תיתכנה בענייננו שתי אפשרויות:
א. אם אנחנו לא יודעים מה ה' רוצה - כנראה שלא צריך לדעת מה בדיוק הוא רוצה מאיתנו! ניתן לחיות ולמלא את תפקידנו בעולם גם בלי לדעת בכל רגע נתון מה ה' רוצה. אז איך אכן נמלא את תפקידנו בעולם? בא נסמוך על הקב''ה שינחה אותנו למחוז חפצנו, כלומר שינהל את הענינים בדרכיו שלו. זה כיוון אפשרי, שיכול לשחרר הרבה מתח מהשאלה הבוערת 'מה ה' רוצה'. החסרון שבו, שהוא לא עונה לנו על השאלה 'מה לעשות'. הוא לא נותן לנו כיוון פעולה בחיים, והרי אנחנו נתקלים הרבה בשאלה הזו, לאיפה ללכת!

ב. הקב''ה הרי לא רוצה לזרוק אותנו חסרי אונים למים הסוערים, אז כנראה שיש לנו את הכלים לדעת (לפחות באופן כללי!) מה ה' רוצה מאיתנו. מהם הכלים? ה' נתן לנו שלושה כלים עיקריים:
1. השכל הישר.
2. התורה.
3. אחרים. למה צריך להתייעץ עם אנשים אחרים? כי לעיתים החשיבה שלנו קצת 'משוחדת' כאשר אנו עוסקים בשאלות החיים שלנו.

תיתכנה דרכים נוספות 'לברר' את רצון ה' מאיתנו, אך נידמה לי שאלו הן העיקריות. אין כאן מיסטיקה או רוח הקודש, אלא שימוש אחראי במיומנויות הבסיסיות שה' יצר בנו: חשיבה, לימוד, ושיחה. נדמה לי שהן מספיקות על מנת לחיות חיים טובים, בריאים ומאושרים, כרצון השם.

ניסיתי לענות בקיצור נמרץ ביותר על שאלה משמעותית מאוד. אם תרצה להגיב על כך, או למקד אותי יותר בקשר לכוונתך בשאלה - המייל שלי הוא elazar72@gmail.com

כל טוב ובהצלחה!
אלעזר