שאלה
שלום הרב,
רציתי לדעת מה היא הגישה שצריכה להיות לאדם בהתקדמותו בעבודת ה'.
ואסביר את דברי.
יש אפשרות אחת שהאדם יבטל את כל הרגליו ורצונותיו ויתחיל לדבוק בדבר ה' ולקיים את ההלכה בדיוק כמו שצריך. כמובן שיקח זמן עד שילמד, אבל בעיקרון לאחר שיודע את ההלכה וכו' אז "עושים מלחמת חורמה" ולא עוברים עליה. (ואכן גישה זו נשמעת מאוד אמיתית,שהכל נעשה פה לשם שמיים.)
ומצד שני,ישנה גישה שכביכול אומרת לקחת את הדברים בצורה יותר מתונה, ולדעת לאיפה לשאוף אך מאידך גם לדעת מה המדרגה של האדם כרגע ועל פי זה לפעול. לא לבטל כל רצון או זיקה לדברים מסויימים, גם אם הם יובילו לפעמים לדברים שהם לא בדיוק עפ"י ההלכה.
(שזה נשמע קצת פחות 'לשם שמיים' אך כך האדם יוכל לעשות את הדברים יותר מאהבה ולא כפייה.
לכן,רציתי לדעת מה גישת הרב בנושא (בעקבות הרב קוק):
1. אם הרב יאמר שהגישה השניה היא הנכונה, עפ"י מה קובעים אילו דברים יותר 'דחופים'? עפ"י הרגש?
ז"א, אם למשל אני יודע על הלכה מסויימת (ואני לא מדבר על דברים גדולים, אלא דברים ספציפים בכל מיני נושאים) שאני לא מקיים כראוי, ומאידך אני מרגיש שזה לא כ"כ בוער לי לתקן אותה אלא דבר אחר שאותו אני יותר חפץ לתקן - האם כך אני מחליט באיזה דברים להתמקד?
2. מה אמור להיות היחס בין בני זוג בנושאים הנ"ל.
הרי בני הזוג נחשבים כגוף אחד, ואני באמת רוצה שיהיה ולאשתי אכפת אחד מהשני, ולכן זה אומר שגם אכפת לנו מהמרה הדתית אחד של השני.
אז איך אוכל לראות את אשתי 'עוברת עבירה'? זה ממש צורם לי ואני מרגיש שהיא באמת פוגעת בעצמה וש'בסוף הימים' זה יבוא בחשבון.
3.אם האדם החליט כרגע להשקיע יותר בנושא מסויים,וזה מן הסתם בא על חשבון משהו אחר, מה צריכה להיות התגובה שלו כשהוא עושה את הדברים ה'לא בסדר'? ז"א, האם כל פעם שהוא ממשיך לעשות את המעשה שהוא לא עפ"י ההלכה הוא צריך 'לעשות תשובה'?
כי אני ממש מרגיש בפנים קונפליקט, שמצד אחד בחרתי מראש שאני כרגע לא מתמקד בזה ומצד שני אני אומר סליחה..אז זה יוצר אצלי הרבה רגשות אשמה. האם כל הזמן צריך להרגיש ש"נרשם לא עוד איקס בשמיים" על כל מעשה כזה?!
אני מצטער על האורך אבל זה באמת חשוב לי אז אשמח אם הרב יוכל לענות באריכות על כל סעיף ואשמח ממש אם הרב יפנה למקורות שבהם אוכל יותר לעיין כי אלו ממש דברים שבוערים בי בחיי היום-יום.
תודה רבה מראש!
תשובה
שלום
שאלות גדולות שאלת.
א.הגישה הראשונה היא העיקר, להלחם עד חורמה בחטא ולא לעבור על דבר מהשו"ע. אלא מאי, אנו בני אדם עם חולשות ולפעמים בדיעבד גדול אדם שם לב שאיננו יכול להתקדם במהירות גדולה ולהקפיד על קלה כבחמורה בבת אחת. ואז הוא נדרש לחשב שכר מצווה כנגד הפסדה, ולהתקדם לפי הקצב כך שמצד אחד יתקדם מהר, ומאידך לא בקצב שיגרום לנפילת הכל ולקריסה נפשית או רוחנית.
ראשית שומרים על הכל. אם אין ברירה- מקלים בדברים שאינך מצליח לעמוד בהם, לפי העמדה המקלה ביותר בהלכה. אם אתה רואה שממש אינך יכול ואתה חוטא ונופל בהכל או כלום, אזי עדיף לעבור עבירה קלה מדרבנן ולא ליפול בכרת וכדומה. אך השאיפה היא לא לחפש קולות והיתרים אלא לקיים הכל כראוי לכתחילה. וד´ יודע כליות ולב.
ב.כאן כבר המציאות שונה. אשתך היא אדם העומד בפני בוראו, ועולמה הרוחני הוא באחריותה והיא מתקדמת בקצב המתאים לה. אם היא עוברת על ההלכה, עליך לומר לה בנחת ובמאור פנים ולא בזעף, וביחד עם ציון החולשות שלך, ולנסות להתקדם יחד. לא לכפות את עולמך על שלה.
ג.כשחוטאים, יש להשבר ולעמוד נבוך בפני ד´. לא לעשות אידאליזציה של חטא ולא להפוך אותו ללכתחילה. יש לכאוב, לחוש את טומאת החטא בך, ולסלוד ממנה. בכל עבירה, יש להרגיש שנרשם איקס בשמים. לא במובן הילדותי אלא במובן העמוק- אתה מתרחק מאור ד´, ותבוא בחשבון בפני בוראך. התנועה הרפורמית אינה אוהבת את עניין ההתחשבנות על כל מצווה, ושמה דגש רק על החוויה. אינך רוצה להיות במינות הזו כמובן.
חזק ואמץ