שאלה
שלום וברכה,
ב"מורה נבוכים" הרמב"ם מסביר (לפי הבנתי) כי לפי תפישתו הקרבת קורבנות ביהדות לא באה מתוך רצון בעל משמעות עמוקה של ה', אלא כיוון שהדבר היה נהוג כשניתנה התורה וה' לא רצה שהיהודים יתפתו לע"ז - ולכן נתן להם לספק את "צרכי העבודה הזרה" שלהם במסגרת היהדות. כיום, מצוות העלאת הקורבנות אכן לא מקוימת יותר (אינני יודע אם בשל נימוק זה או בשל פיתרון הלכתי אחר, אך בכל מקרה נראה לי שהפוסקים בכלל טרחו לחפש פיתרון לכך מתוך אי התאמה של מנהג העלאת קורבנות לימינו אנו). כלומר, התורה ניתנה כששררו בעולם ערכים מסוימים שהיו מוטעים, אך כיום אנו יודעים ומבינים אחרת.
אם כך, שאלתי היא מדוע לא מרשה לעצמה היהדות "להתקדם" ולהתפתח גם בתחומים אחרים? לדוגמא - מעמד האישה. בזמן מתן התורה מעמד הנשים בעולם כולו היה פגיע וחלש מאוד, ואכן, הדבר מתבטא גם בחלק מהדינים והמצוות - למשל איסור על נשים פוסקות הלכה. דוגמא נוספת - היחס להומוסקסואליות. בזמן מתן התורה הומוסקסואליות, לפי ידיעתי, היתה בקרב עמי נכר ביטוי לנורמות מיניות מופקרות וחסרות גבולות, ולעיתים אף ממש כעבודת אל זר. אך כיום, בהשפעת הדמוקרטיה, ברוב העולם המערבי מקובל כי הומוסקסואליות אינה פוגעת באיש ולכן אין היא מגונה ופסולה.
האם יכול להיות שגם הדוגמאות שהבאתי הן ערכים יהודיים שהוכנסו ליהדות ע"י ה' רק מתוך השפעה של עמים אחרים בתקופת מתן תורה, כלומר כדי לא להוות מכשול לאמונה של בני ישראל ביהדות?
אם אכן כך הדבר, מדוע לא מרשה לעצמה היהדות לשנות גם את הדינים האלה - כמו את דיני הקורבנות.
אולי ניתן לומר שאיננו יכולים לדעת מה רצון האל ולכן אל לנו לשנות מאומה מהערכים שבתורה שבעפ"ה ובכתב, אך עובדה שדיני הקורבנות אכן בוטלו בפועל.
הדבר מעסיק אותי זמן מה - אשמח מאוד לתגובתך.
תודה,
דן
תשובה
שלום
דעת הרמב"ם היא שהקרבנות יהיו לעתיד לבוא, כמבואר בספרו הגדול משנה תורה, חלק הקרבנות.
מה שכתב במורה הנבוכים אינו על העתיד, אלא להסביר את העבר. גם הסברו על העבר זכה למחלוקת מקיר לקיר של גדולי תקופתו, ונסתר מפסוקים מפורשים בתורה, וכהוכחות הרמב"ן ועוד.
הרב קוק הסביר (מובא רק באוצרות הראיה) שהרמב"ם במורה התכוון לומר שיש מימד בהמי בנפש אשר לא ישתנה לעולם, ועבור עבודת השם של אותה רמה נמוכה, יש צורך בקרבנות. לפי הסבר זה גם בעתיד יהיו, גם לשיט´ מורה הנבוכים.
בנוסף, הרמב"ם עצמו בהלכ´ מלכים כתב שאיננו יודעים איך יהיה העתיד המשיחי עד שיהיה, ולכן ודאי הוא לא דיבר על העתיד אלא על העבר, והסיבה של העבר.
שינויים צריכים להגיע מתוך דבקות בשכינה, אשר מופיעה בבית המדרש ובכללי הפסיקה המסורים בידינו מסיני. כל נטיה מכך, תביא ליצירה אנושית חביבה, ואולי גם מוסרית, אך לא אלוקית. זו אינה תורה.
אינני יודע מי תקע לידך שהמצוות שהבאת מבוססות על מנהג העבר ועל הנוהג המיני הפרוץ אז. להיפך, דוקא אצילי האומות היו בעלי נטיות הפוכות, ודוקא את זה אסרה תורה. וכן שאר הדוגמאות שלך.
לכן יש להתחזק בענווה וביראת השם, ולדעת שעם הזמן ועם יציאתנו מטומאת הגלות, גם התורה לובשת אופי גאולי, דבר המתבטא בפסיקה המשתנה לאט אך בעקביות, ומתוך דבקות בשכינה.
כל טוב