שאלה
כבוד הרב, קראתי בספר שנשים צריכות ``להכין פשטידות`` כל החיים ולא להתערב בלימוד תורה בפרט של בעליהם (ובכלל). אני לא מצליחה להבין את העיניין הזה. אשה, כמו איש- ייצור אנושי בעל דעת, מחשבה, חכמה, רגש וב``ה כל שאר המרכיבים שישנם בבריאה-הכל קיים גם באשה (ויש סוברים אף יותר..) מדוע אם כן, אשה עפ``י היהדות צריכה ``לאפק`` את כל זה בתוכה ולהסתפק בלעשות כביסות ולהחליף חיתולים, (שגם בתוך מעשים אלו, אפשר כמובן להכניס את השם ואין בזה שום פסול. להפך. זו מעלה שדווקא ממקום ה``שיפלות`` ניתן לגלות את האלוקות). מדוע אשה לא יכולה להתפתח בכיוונים שונים עפ``י רצונותיה? למשל- אני, בתור אשה, מרגישה שיש לי כח שכלי ורצון שכלי להתפתח ולצמוח עוד כ``כ הרבה. וזה לאו דווקא אומר שאני ישתמש בכח זה לרעה חס וחלילה, אלא לתועלת. לעזרה. גם לעצמי וגם לסביבה. מדוע יש גישה כ``כ שלילית לגבי התפתחות האשה ביהדות? זה נורא מפריע לי. אשמח אם תוכל לענות לי באופן מעמיק לגבי עיניין זה. תודה מראש
תשובה
ב"ה
שלומות!
את צודקת!! מעמד האישה נורא ומחפיר ולא יעלה על הדעת, וכו' וכו'. גם אני לא הייתי יכול להיות חלק מדת כזו!!!
אלא מה, כל מה שכתבת לא נוגע ליהדות....
"בינה יתירה נתנה באישה יותר מאשר באיש", מקורות הרבה מדברים על מקומה של האישה ועל זכותה להתפתחות אישת. דמויות רבות ובהן: ברוריה אשת ר' מאיר, חנה, האמהות הקדושת, ועוד רבות, פרצו דרך בעבודת ה'.
כל אדם, איש ואישה, חייבים לפתח עצמם כחלק מהשלמת הבריאה והדגשת מקומם בעולם.
חלילה לך לחשוב שהתורה מצווה אותך לכבוש את כשרונותייך.
אומנם, יש לפתחם לאור הדרכת חז"ל, תוך הקפדה על ענייני הלכה ואמונה, כפי שנכונים הדברים ביחס לגברים.
בהצלחה,
שי