התפילה והמציאות

שלום וברכה,

בתחילת דבריך, בפסקה הראשונה הגדרת היטב את התפילה לפי הבנתך:
התפילה "היא לא אמצעי להגשמת חלומות וכדומה ובכ"ז,אנחנו מדברים עם ה´"
ואכן תפילה היא חלק מעבודת ה' שלנו, מהקשר שלנו עם הקב"ה ומחובתנו להללו ולשבחו ולרומם אותו גם בדיבור וגם בחיים.
זה החלק השלישי של ליל הסדר - להלל ולשבח.

בהמשך דברייך את "מורידה" את התפילה לרמת הבקשות.
יש אנשים בשבילם זו רמה גבוהה אבל אצלך - אחרי ההקדמה שלך זו ירידה.

לעולם נזכור שהקב"ה שומע תפילה אבל בודאי שהוא אינו "עושה" מה שאנו מבקשים.
בלשון העם: 'אנו עובדים אותו ולא הוא עובד אצלנו'.

עצם הבקשה הוא לרומם אותי, הוא לא צריך אותה.

רבבות אלפי יהודים בכל הדורות ביקשו וביקשו ולפעמים אחרי עשרות ומאות שנים הגיע התשובה.

בני ישראל השתעבדו קרוב ל 100 שנה במצרים, הם בודאי התפללו וזעקו ובכל אופן חלפו שנים רבות עד אשר "ראיתי את זעקתם". וכי לקב"ה קשה לראות חלילה, אלא שכנראה עם ישראל והעולם והם היו צריכים המשך שיעבוד.
לקראת ליל הסדר כתבי לעצמך מה היית מרגישה אחרי 50 שנות שיעבוד שאת מתפללת ומבקשת עשרות שנים ועדין המצרים מתעללים ואפילו אחרי שמשה רבנו הולך אל פרעה והגאולה באופק המצב רק מחמיר ...

אל תתלי בקב"ה את אי הצלחותיך -
תתאמצי יותר גם בתפילה וגם במעשה
שבת מרוממה תלויה בעיקר בך, כיצד תסתכלי עליה האם תשאירי את העמל לתפילה.
הצלחת החברה תלויה קודם כל במעשה שלה

תפילה אינה במקום המעשה.
גם תפילה של בקשה היא רק לפתיחת הזדמנויות.

חזרי ושנני והעמיקי בדבריך הראשונים
בברכת חג שמח
דוד לוי
098987548
הוא