שאלה
כבוד הרב שלום!
עוד חודשים ספורים אנחנו עומדים בפני בחירות וככול הנראה אם לא יקרה נס אז אריאל שרון ומפלגתו "קדימה" יעלו לשלטון.
הוא הצהיר שאם הוא יבחר יפנו עוד שטחים מא"י.
אז מה הרבנים יגידו שאם יהיה עוד גירוש אז לחבק חיילים????
או לא לסרב פקודה???
ואז הארץ שלנו תיראה כמו כרטיסיה שניקבו אותה מכל כיוון.
מה עושים הלאה??
צריך להיות ריאלים ולהבין שהפינוי הבא מתקרב מרגע לרגע ולא עושים כלום ואז מה נעשה?
ברור שנתפלל ונקווה שהוא לא יבחר אבל זה מה שרוב העם רוצה.
אז נלך נגד העם?
בבקשה אל תענה לי תשובה של "אנחנו לא נביאים" או משהו כזה...
תודה רבה!
תשובה
ב"ה
שלומות,
התחושה שלך נכונה ומעוררת מחשבות רבות. גם אני חש שאנו עומדים בפני טלטלה גדולה המערערת את היסודת המהתיי של אחיזתנו בארץ הזו. חזונה של הארץ השלמה והקדושה אינו חזון זמני ואינו ניתן להחלפה. "התורה הזו לא תהיה מוחלפת".
יחד עם זאת, אני מבקש להעיר כמה הערות ומקווה שיסייעו לך בעיבוד הנושא ובהבנתו:
1. הרמב"ן בהוסופותיו לספר המצוות מדגיש שעניינה של א"י הוא ענין ציבורי ולא עניין פרטי. "שלא נעזבנה ביד זולתי מן האומות". הענין הוא ריבונות של אומה. אם רוב העם לא רוצה ואנשים פרטיים יאחזו בגבעה זו או אחרת, לא ממשנו את המהות של מצוות ישוב הארץ. החידוש של שלטון ציבורי הוא מהותי: הוא נועד לתיקון עולם ולהופעת שם שמיים ברבים. עולם שלם שמתנהל אחרת.
כך הודרכנו על ידי מו"ר הרצי"ה זצ"ל, ממשיך דרכו של מרן קדוש ישראל הראי"ה זצ"ל. זו מהותנו. חידוש התורה בהופעתה בציבור, ברבים.
לכן, שאלת העם אינה רק שאלה של רוב ומיעוט אלא שאלה הרבה יותר מהותית.
2. לא יעלה על הדעת שאפסיק לשוחח עם אחי שהפסיק לשמור תורה ומצוות. לא יעלה על הדעת שאעזוב את שאר בשרי שעבר על חוקי המדינה ונעצר, והושלך לכלא. אני אראה בו קרוב שאני מחוייב לאהוב. לכעוס: בודאי! להתווכח: למה לא?! רצוי ומועיל!. ברוגז ליום - יומיים: נורמאלי... זה קורה במשפחות הכי טובות. אבל - ניתוק, מאיסה, דחיה. זה לא קורה במשפחה.
שמעתי שרבים מדמים את מערכת היחסים בין החלקים השונים בעם כמערכת יחסים שבין איש לאישה. לשיטתם, גם בעל ואישה מתגרשים. זו דוגמא נהדרת! היא ממחישה את מהות הויכוח האידאולוגי. אנו בעיצומו של ספר בראשית ודוקא משום כך, ברור לי שהדימוי הנכון יותר הוא לאחים ולא להורים נשואים. אחים, בשונה מזוג אוהבים, נשארים אחים לעולם. לפעמים הם בקשר טוב יותר, לפעמים הם בקשר טוב פחות, אבל תמיד הם אחים!!
3. כן, לא אעשה לעצמנו הנחות. לא מספיק להתבונן על העם ולראות כמה הוא ריק וחסר הבנה מעמיקה, מנוכר לערכעיו, לעם לתורה ולארץ. בנין האומה לא יבנה אם נמשיך לומר לעצמנו כמה אנו מעולים. לא יצא מזה כלום! בנין המקדש, בו עומדים כולם צפופים, כביטוי לשיתוף, לאהבה, לאחווה, תלוי במידת הקירוב. לא פנים אל פנים של עליונות, אלא חיים משותפים, הדדיים.
עלינו ללמוד שגם עלינו לערוך חשבון נפש. אין בכך הלקאה עצמית. הרבה דברים שעשינו היו נפלאים אבל חובה על כל אחד לבחון את עצמו אחת לזמן ולראות היכן הוא עומד והאם העם איתו, מאחריו, או שמא נעלם לחלוטין.
4. כל זה לא אומר שאין להאבק כנגד גזירת כאלה ואחרות. א - ב - ל, צריך לזכור שככל שהניתוק יהיה גדול יותר, ואנו נהיה שוליים יותר במעורבות שלנו במדינה, הסכנה לארץ גדולה בהרבה!
5. סוף דבר: אלפיים שנה נמשכה הגלות. גם ברגעים אלה עלינו לראות את החסד הגדול שעשה עמנו ה´ עם חזרתנו לארץ. פלא פלאים שלא יאמן. ועכשיו, יש עיכוב גדול בהליך הגאולה, ההולך ונמשך. עיכוב קשה, מכאיב. אבל, גם הוא סוג של בירור הגורם לנו לתת את הדעת על מה שלא נתנו דעתנו עליו. לא, אין יאוש. יש כאב ותקווה. רבי נחמן מבחין בין מרה שחורה שהיא ביטוי לאפסיות החיים ולעצת הייצר לבין לב נשבר, שאי שלם ממנו. מכאן - נמשיך בדרכנו ואור חדש על ציון יאיר ונזכה כולנו במהרה לאורו.
ביקר,
שי